הלביאה הלוחמת

שלום שמי אודל, אני לומדת בכיתה ו בבית ספר נועם באשדוד. 

אני בת 11 וחצי ברצוני לשתף אתכם בסיפור חיי,

הכל התחיל כשאמא שלי התחתנה עם אבא שלי יוני, 

אחרי שהם התחתנו הם התגוררו בדירה שכורה בתל אביב, נולדה להם תינוקת בכורה זאת אחותי הגדולה, קוראים לה אליאן.

אחרי 4 וחצי שנים אני נולדתי, הם קראו לי אודל על שם הרבנית אודל הבת של רבי נחמן מברסלב וזהו גם שמה של אימו.

כאשר הייתי בת ארבעה חודשים  אבא שלי יצא לעבודה כמו בכל יום, ואחרי כמה שעות התקשרו לאמא שלי להודיע לה שהוא נפצע בתאונת עבודה מאוד קשה ופינו אותו לבית החולים ״תל השומר״ .

אמא שלי הגיעה לבית החולים וכשראתה את מצבו כמעט התמוטטה ,במשך חודשיים וחצי הוא נלחם על חייו אך בסוף הגוף שלו לא יכל יותר והוא נפטר.

אמא שלי הייתה בצער גדול היא קיוותה שאבא שלי יתרפא ויחלים היא התפללה לרפואתו אבל ה׳ החליט אחרת , הוא היה הכל בחיים שלנו אפילו חזרנו בתשובה לרפואתו ולאחר שנפטר אמא שלי החליטה שהיא חייבת להיות חזקה בכדי לגדל אותי ואת אחותי והיא חייבת לעשות הכל בכדי שיהיה לנו טוב היא עזבה הכל ועברה לגור באשדוד בהתחלה היינו באופן זמני אצל דודים שלי כדי שנהיה ביחד עם בני דודים שלי אנחנו מאוד קשורים ומחוברים וכדי שלא נרגיש את החוסר של אבא שלנו שנפטר.

אחרי 3 חודשים דודה שלי התקשרה למתווכים כדי למצוא דירה בשבילנו וזאת הפעם הראשונה שאמא שלי הכירה את אבא שלי מאיר הוא עובד בתור מתווך והראה לנו  את הדירה ,באותו זמן שהייתי על הידיים של אמא שלי, אבא שלי מאיר אמר לה תביאי לי את הילדה ולכי תבדקי עם הדירה מתאימה לך, הדירה לא התאימה ודרכם נפרדו לאחר 10 חודשים הם נפגשו שוב בזמן שאני הייתי בת שנה וחודשיים ואז הם יצאו לפגישה אמא שלי בהתחלה לא רצתה כי היא עדיין הייתה בצער גדול אבא שלי שנפטר והיה חששה   וגם התרגשה  אבל בסוף השתכנעה הפגישה הראשונה הייתה קלילה ומצחיקה ואז הם המשיכו לעוד פגישה אחרי 2 פגישות הם הלכו לרב יורם לקבל ברכה והוא בירך אותם ואמר להם להתחתן הם קבעו חתונה.

 אבא שלי מאיר מגדל אותי מגיל שנה וחודשיים הוא דואג לי, ואוהב אותי כדם מדמו , לאבא שלי יש 2 בנים מנישואיו קודמים קוראים להם דוד ואמיתי הם אחים חורגים שלי הם גרים באשקלון.

אחרי 5 שנים נולד להוריי בן אח שלי הם קראו לו אליהו על שם סבא שלי מצד אבא. ואז אחרי 3 שנים וחצי נולדה לנו בת אחותי הקטנה קוראים לה אמונה חיה וברוך ה׳ אנחנו חיים כמשפחה אחת מאושרת.

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »