הכמיהה לארץ ישראל.
לפני שנים רבות גרה בשכונה קטנה בעיר פס שבמרוקו ילדה קטנה ושמה מזל .
היו לה 5 אחים גדולים והיא בת הזקונים במשפחה. בכל ערב כשאמא שלה הייתה משכיבה אותם לישון
הייתה מספרת להם על ארץ הקודש ארץ ישראל .
ובסיום הסיפור הייתה מתפללת איתם יחד שבשנה הבאה הם יעלו לארץ ישראל .
וכך בכל יום שעובר הם היו מתפללים ומקווים לעלות לארץ הקודש .
יום אחד חזר אבא של מזל מהשוק כולו נרגש, היה זה יום שלישי יום קצר שכולם ממהרים לסגור את הדוכנים ולחזור הביתה למשפחה. הוא אסף את כל בני הבית ובהתרגשות הודיע להם שמחר הם עוזבים את מרוקו ועולים לארץ ישראל .הוא פתח בזהירות את הארנק והראה להם אישור העליה שקיבל, הוא מיהר וסגר את הארנק כי פחד שהאישור לא יפול ויעלם.
כולם התחילו לארוז את כל החפצים לתוך מזוודות קטנות .גם מזל הכניסה למזוודה את החפצים שלה ואת הבובה שתפרה לה סבתא שאיתה הייתה משחקת.
זה היה הלילה הכי ארוך בחיינו מספרת מזל ממה שהיא זוכרת . כמעט ולא הצלחנו להירדם מרוב התרגשות וציפיה לעלות לארץ ישראל ארץ הקודש עליה שמענו רק בסיפורים.
השכם בבוקר אבא העיר אותנו והאיץ בנו כדי שלא נפספס את האונייה לארץ ישראל .
הפלגנו מספר שבועות ועברנו סופות ומזג אוויר סוער וכמעט שהאונייה טבעה .
בוקר אחד התעוררנו כששמענו את רב החובל צועק רואים את ארץ ישראל באופק.
התעוררנו מהר וראינו את כל האנשים עולים לכיוון הסיפון ומתחילים להתפלל, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה .
כאשר הגענו לחופי ארץ ישראל, האונייה עגנה והתחלנו לרדת מהסיפון אל הקרקע של נמל יפו.
מיד אבי ואימי ויתר האנשים החלו לנשק את האדמה ולברך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה וכולם ענו אמן ופרצו בבכי של התרגשת ושמחה .
מיד הגיעו נציגי משרד הקליטה וחילקו את העולים למקומות שונים בארץ. אותנו שלחו לעיר בשם טבריה. שמחנו כל כך כי אמא סיפרה לנו שטבריה היא אחת מערי הקודש.
כאשר הגענו לאחר מספר שעות של נסיעה במשאית עם עולים נוספים וכל המזוודות חילקו את העולים לשכונות. ואני משפחתי קיבלנו דירה קטנה בשכונת עולים בשיכון ד’.
כעבור כמה ימים שלחו אותי ואת אחים שלי לאולפן ללמוד את השפה העברית . בכל יום למדנו מילים חדשות.
אבי ואימי החלו לעבוד במפעל וגם להם הייתה בעיה בהבנת השפה החדשה .
אני זוכרת את העוני שהיה אז בארץ , היה מחסור בהמון מאכלים וגם העבודה הקשה שעבדו הוריי כדי להתפרנס .
ואף על פי כן היינו שמחים ומאושרים שזכינו לעלות ולחיות בארץ הקודש ארץ ישראל .
