ב”ה כתב: יאיר אבנעים
כיתה ג’ 2
בי”ס אוהל מאיר עפולה
שם הסיפור: הכל תלוי בך
שלום.
קוראים לי יוסף ואני בן ,9 ואני רוצה לספר לכם איך הפכתי מילד שלא מקשיב ומתחצף לילד שמכבד את ההורים שלו ועושה להם נחת.
כל יום כשאני חוזר מבית הספר אני לוקח את הכלב שלי לטיול בגינה אני אוהב מאוד את הכלב שלי וחוץ מזה אני אוהב עוד הרבה דברים ואני גם טוב בהם כמו כדורגל… אבל יש משהו שאני לא כל כך טוב בו, אני לא טוב בלהקשיב להורים שלי.
יום אחד בניתי פאזל בסלון. פתאום אמא באה ואמרה לי: “יוסיל’ה יש חבילה בדואר בשבילך”. הסתקרנתי מאוד. מי יכול לשלוח לי חבילה? ומה זה יכול להיות? רצתי לתיבת הדואר, פתחתי אותה וראיתי קופסה ועליה פתק ובו כתוב: “לכבוד יוסף נכדי היקר מסבא”.
רצתי הביתה כשהחבילה בידי, כשהגעתי מיד פתחתי את הקופסה. בתוך הקופסה היה בית בובות להרכבה. שמחתי מאוד לקבל את המתנה מסבא, ומיד ניגשתי לבניה.
בניתי את הבית וסידרתי את הבובות בתוכו. זה היה בית יפה מאוד בו לכל דבר היה מקום. כשסיימתי לבנות והנחתי את הבובה האחרונה במיטה, הרגשתי לפתע סחרחורת, הכל הסתובב סביבי. עצמתי את עיניי וכשפתחתי אותן, מצאתי את עצמי בתוך הבית שבניתי.
הסתכלתי סביבי, הייתי המום וגם פחדתי מאוד. התחלתי לצעוק: “אמא, אבא!!!”, אף אחד לא ענה… “אמא,;; אבא”, צעקתי שוב, ופתאום נפתחה הדלת של בית הבובות. מיד רצתי אל מתחת לשולחן. לתוך הבית נכנסו ילד ושני מבוגרים. חשבתי שאני מדמיין, אבל הם נראו בדיוק כמו שתי בובות שהרכתי לפני כמה דקות. הלב שלי דפק חזק כל כך עד שהייתי בטוח שהם שומעים את הדפיקות.
פתאום האישה ירדה אל מתחת לשולחן כדי לשאוב את האבק. היא ראתה אותי, ושאלה: “יוסי מה אתה עושה מתחת לשולחן? למה חזרת היום מוקדם מבית הספר?”. לא הבנתי איך האישה הזו מכירה אותי, איך היא יודעת את שמי, ולמה היא מתנהגת כאילו היא אמא שלי.
הכל היה כל כך מוזר.
“מי את ואיך את מכירה אותי?”, שאלתי את האישה, והיא השיבה לי: “מה זאת אומרת? אני אמא שלך”. לא הבנתי כלום, כל המחשבות שלי התבלבלו.
אחרי כמה דקות האישה הזאת הציעה לי לאכול, וכשסיימתי הכינה לי תה ועוגיות טעימות, נרגעתי. ואז האישה הזאת ביקשה ממני לעזור לה לסדר את הבית. בגלל שלא הכרתי אותה ורציתי להיות מנומס, התחלתי לעזור ולסדר את הבית. זה היה כיף לסדר את הבית, זה הרגיש כמו לאכול פרי שאף פעם לא טעמתי.
הנחתי את הכדור במקום שלו ואת המכוניות, ו… אחרי שסימנו לסדר האישה הזאת אמרה לי: “לכבוד זה שהתנהגת יפה ועזרת לי מאוד אני מעניקה לך את צמיד המעשים הטובים”.
התרגשתי מאוד והייתי גאה בעצמי. ענדתי את הצמיד על יד ימין שלי, ופתאום הרגשתי סחרחורת, שוב עצמתי את עיני ואחרי כמה שניות, כשפתחתי אותן, מצאתי את עצמי יושב ליד בית הבובות הקטן שרק לפני כמה רגעים הייתי בתוכו. הסתכלתי על יד ימין שלי וראיתי את הצמיד שהאישה העניקה לי.
מאז הצמיד הזה הוא כמו קמע בשבילי. בכל פעם שרציתי להתחצף או לא להקשיב להורים, הסתכלתי על הצמיד ונזכרתי במה שקרה לי בבית הבובות.
