הכול יכול להתהפך ברגע
שלום, שמי נועם ואני חולה במחלה. אני די בטוחה ששמעתם את שם המחלה,
קחו רמז אין לי שיער, עכשיו אתם בטוח יודעים… סרטן.
אתם לא מבינים כמה זה קשה לבקר לעיתים קרובות בבית החולים, אפילו שהליצנים והבנות שרות עושות צחוקים ומנסות לשמח עדיין ממש מעצבן שם.
כל פעם מחדש לוקחים לך דם ומודדים משקל וגובה אבל רק שיגידו לי מה ההבדל בין אתמול להיום, באמת שיגידו.
אבל זה בכלל לא מה שרציתי לספר, רציתי לספר לכם איך הכול התחיל,
שהייתי בת 10, בדיוק הייתי באמצע הכנת ש”ב שהמורה נתנה .
פתאום התחלתי להרגיש סחרחורת, לאט לאט זה התגבר וגם אחרי שאמא הכינה לי תה והביאה לי אקמול, זה לא עזר .
כשירד החושך, הצעתי לאמא שנלך לרופא, כי נמאס לי לסבול. הלכנו לרופא והוא עשה לי כמה בדיקות , בסוף הבדיקות אמר לאימי שצריך ללכת לבית החולים להתאשפז.
כל הלילה לא הצלחתי להירדם מרוב כאבים ומלחץ, בבוקר הרופאים עשו לי בדיקות של כל מיני מחלות ונגיפים שונים ומשונים ולבסוף גילו שזו מחלת הסרטן.
בהתחלה אמרו זאת רק לאימי , עד שאמא השלימה עם זה וספרה לי שאני חולת סרטן.
באותו שניה הייתי בהלם, לא הבנתי מה קורה, מזה בכלל סרטן..”מה קרה לך”?
שאלה אותי אמא בדאגה ואני הנהנתי בראשי תוך כדי שאני אומרת לה ” הכל בסדר” !
לאט לאט העניינים התגלגלו, אהה נזכרתי, רציתי לספר לכם איך נשר לי השיער
אז ככה הכול התחיל-
יום אחד ניגשו הרופאים לאמא ואמרו לה שצריכים לטוס לחו”ל כדי לעשות טיפול מיוחד שיש רק בחו”ל. כשאמא ספרה לי שצריך לטוס לחו”ל שמחתי, כי לא העליתי בדעתי שזה לצורך טיפולים, חשבתי שזה לטיול משפחתי. ואז כשאמא סיפרה לי שזה לצורך טיפולים ולא לצורך טיולים לא שמחתי. היא אמרה לי שגם נטיל קצת, אז קצת התעודדתי ,אבל עדיין היה עצבות ופחד בליבי.
שבוע לאחר מכן ארגנו הכול, בגדים משחקים ועוד דברים רבים , יומיים לאחר מכן נסענו לשדה התעופה, היה שם מיליוני תורות ארוכים של אנשים ואנחנו חיכינו גם בתור, ואגב גם שכחתי לצין, יש לי אח ואחות גדולה, הם דווקא ממש שמחו לנסוע לחו”ל, הם בכלל לא חשבו עלי, שאני הולכת לסבול. עלינו על המטוס ל 12 שעות טיסה. חלק מהזמן היה כיף וחלק לא הכי . ירדנו מהמטוס, אמא אמרה שלא ניסע ישר בבית החולים אלא נתחיל בשופינג ,קנינו בגדים תכשיטים, מלא פינוקים ואפילו ישבנו לאכול גלידה ביחד.
היינו חודשים בחו”ל, חודשים של טיפולים וימים רבים בין ימי הטיפולים, יום אחד ראתה אמא בבית בחו”ל מלא שיערות, היא שאלה את אחותי אם השערות האלו שלה, אבל זה לא היה צבע שערה. לאחר מיכן אמרה לי שזה בדיוק הגוון שלי היא התקשרה לרופא לשאול אותה האם נשירת השיער זה חלק מתופעות הלוואי של הטיפולים בסרטן, הרופאה אמרה שזה קשור, זה בגלל הכימו, הייתי ממש עצובה, כי ממש אהבתי את השיערי שלי. לאחר כמה שבועות, קמתי בבוקר וגיליתי שאני קרחת לגמרי! בכיתי, הייתי ממש עצובה וממש מובכת, כולם ניסו לעודד אותי ואפילו אמא אמרה שאני יכולה ללבוש את הפיאה שלה . לאחר שבוע ימים אמא אמרה שחוזרים הביתה, כולם שמחו, ארזנו את חפצנו ועליני למטוס, כשחזרתי לארץ ראיתי שמתחיל לגדול לי השיער ומאוד שמחתי, בקיצור היה לי חודשים של חצי כיף וחצי באסה .
כשהגענו לארץ, הלכנו לבית החולים, הרופאה אמרה לאמא שלי שאני כבר בריאה, וכשאמא יצאה מהפגישה היא רצה אלי מהר, וחיבקה אותי חזק חזק ואמרה לי:”את בריאה!” קפצתי משמחה.
שבוע אחר כך היתה לי יום הולדת, אמא אמרה שזו גם מסיבת הודיה,
אני לא הסכמתי איתה , בקיצור הביאו לי מלא מתנות וגם סוף סוף היה לי חדר משלי!
אני ממש מקווה שנהניתם מהסיפור שלי, נועם
