לפני כשנתיים נסענו לטיול בחו”ל כל המשפחה, הגענו למלון מפואר וכשר בתורכיה.
לאחר מנוחה קצרה מהטיסה, החלטנו לצאת לטייל באחד השווקים בעיר איסטנבול.
השוק היה מעניין, מלא פירות, ירקות, בגדים, שטיחים ועוד. התלהבנו מהמראה והתחלנו במסע קניות – קנינו לכל מתנות המשפחה שמחכה לנו בארץ.
למחרת התעוררנו והחלטנו לנסוע לים. ההתלהבות הייתה גדולה, התארגנו ויצאנו לכיוון הים.
ההורים התיישבו על החוף, נהנו מהנוף ואני ושני אחיי ,נכנסנו למים. אחי הגדול צלל ,לפתע הרגיש שרגלו נתקלה. פקח את עיניו, והבחין באבן צבעונית ,גדולה ומיוחדת מאד! התלהב ואמר לעצמו :”ואוו איזו אבן מיוחדת , אני אקח אותה ואראה אותה להוריי היושבים בחוף הוא הביא את האבן להוריי. שעה של התבוננות והתרגשות הייתה סביב האבן. לבסוף אחי אמר לאבא, ניקח איתנו את האבן לישראל, זאת תהייה המזכרת שלי מתורכיה. הוא ניסה לשכנע את הוריי להכניס אותה למזוודה ולהביאה איתנו לארץ ישראל. אבא התנגד ואמר : “לא צריך לקחת אבנים לארץ ,יש הרבה אבנים יפות בארץ” אבל אחי לא וויתר לבסוף אבא הסכים.
אחרי שבוע של טיול בתורכיה , היינו צריכים לחזור לארץ. הטיול היה “כייפי” וחזרנו עם הרבה חוויות רבות ומעניינות .
רק שהגענו לשדה התעופה באיסטנבול והחוויה התנפצה. דקות ספורות לפני העליה למטוס, עברנו בבידוק. מישהו הצביע על אבא שלי ואמר אתה לא יכול לטוס מצאנו משהו חשוד במזוודה, הם פתחו את המזוודה ושאלו את אבא, מה זה ,מה האבן הזאת?
אבא ענה: “זו אבן שהבן שלי מצא בחוף והתעקש והכניס אותה למזוודה! לא תיארתי לעצמי שהאבן תהווה לנו כזאת בעיה”! נלחצנו, התחלנו לבכות , הסברנו ואפילו הצענו לתת להם במתנה את האבן רק, שישחררו את אבא. אבל התורכים היו קשוחים מאד! שמו לאבא אזיקים ובשבילנו זה היה רגע של אימה ופחד, אמרו לנו:” אתם יכולים לטוס בחזרה” אבא נשאר כאן,הוא חשוד בגניבה!
ההתלבטות הייתה קשה, האם לחזור לארץ ולהשאיר את אבא או להשאר בתורכיה ואחי הצטער שהתעקש להביא את האבן , הוא לא תיאר לעצמו שהאבן הזאת תגרום לבעיה כזאת גדולה. אחרי שבוע אמא אמרה שנחזור לארץ ,כדי לחפש עורך דין המצוין שפעל רבות לשחרר את אבא. השארנו את אבא כי לא רצו לשחרר אותו. וטסנו עצובים בחזרה לארץ.
שעה אחרי שהגענו לארץ אמא מצאה עורך דין שלקח על עצמו לטפל בעניין, התעודדנו!
למחרת בבוקר אמא והעורך דין טסו בחזרה לתורכיה למקום שאבא שלי נמצאי.
אנחנו הילדים נשארנו אצל סבתא שפינקה אותנו מאד. בערב הטלפון צלצל, אמא הייתה על הקו. ההתרגשות שלנו הייתה גדולה וציפינו לשמוע שהם הצליחו לשחרר את אבא.
והבשורה הייתה: “כן אבא ישוחרר עוד שבוע” צעקנו מרוב שמחה, ונרגענו.
הסתקרנו למה האבן חשודה? ולמה היה אסור לנו לקחת אותה?
אמא הסבירה “שהאבן הזאת נפלה מספינת שודדים שנטרפה בלב ים, אנשי האונייה חיפשו זמן רב אך לא מצאו!” ואחי המתוק ברגע אחד שצלל מצא אותה.
העורך דין, סיכם עם בית המשפט התורכי שהאבן תוחזר לאנשים שאיבדו אותה, ואבא יצתרך לשלם קנס לבית משפט של ₪ 10,000, הוריי הסכימו לשלם ,והעיקר לחזור הביתה!
השמחה וההתרגשות של כולנו הייתה רבה.
אחרי שבוע אבא אמא והעורך דין חזרו הביתה.
למחרת אבא שוחח אתנו ואמר שהילדים להקשיב להורים, כי ההורים! מבינים ומנוסים ותמיד את הילדים אוהבים
