לפני הרבה שנים בשכונה קטנה באשדוד, היה בית קטן שכמעט אף אחד לא ידע על קיומו. זה היה הבית של סבתא שלי ז”ל. אחרי שסבא שלי נפל למשכבו, הלכתי לבית סבתי. ראיתי במחסן מאין חרב עתיקה ומלוכלכת. כזאת עם כיתוב במרוקאית או ערבית. החרב הייתה קצת שבורה בקצה , עליה היה מרוח צבע אדום לא ברור. חשבתי לעצמי שאולי זה דם של חיה כלשהיא. לחרב היו כל מיני שריטות מוזרות ולא מוסברות והיה לה גם ריח מאוד לא נעים.
ניסיתי להבין, מדוע יש חרב במחסן של סבתא שלי? היא הרי לא פושעת או גנבת או לוחמת. ניסיתי להבין גם, מדוע יש עליה כיתוב בערבית( או מרוקאית ? ). החלטתי ללכת ולשאול את סבתא שלי את כל השאלות.
ניגשתי אליה מבלי לנסות לעורר חשד, שאלתי אותה כל מיני שאלות שיכולות להיות קשורות לחרב. סבתא ניסתה להתחמק מהתשובות. כמעט התייאשתי עד שהיא לבסוף הסכימה לענות לי על השאלה הבאה: “מה סבא היה לפני שהוא עלה לארץ?” שאלתי אותה.
היא שאלה אותי: ״למה אתה צריך לדעת?”. שיקרתי לה שקר לבן ואמרתי לה שזה לעבודת השורשים שלי. חששתי שהיא תגלה את השקר אבל סבתא הרהרה מעט והחלה לספר.
“סבא שלך היה לוחם של מדינת מרוקו. הוא היה גיבור, לוחם מסור והוא כל כך אהב את העבודה שלו עד כדי כך שהוא נשאר עוד 20 שנה בצבא. בגיל 64 הוא עזב את הצבא המרוקאי ויחד עלינו לארץ ישראל .
המצב בארץ לא היה כזה פשוט, למרות הכל, הוא כל כך התרגש לעלות לארץ ישראל. לצערנו, לאחר כמה שנים סבא נפל למשכב. מצבו התדרדר ולאחר כמה חודשים נפטר.
שיתפתי את סבתא שלי וסיפרתי לה שמצאתי את החרב במחסן. סבתא שלי הסתכלה עלי במבט אוהב “זאת החרב של סבא שלך, הלוחם הגדול שלא שכח ולא עזב את החרב, שתמיד הזכירה לו את כל הקרבות וכל הגבורות. הוא נלחם עם החרב בקרבות רבים וסירב לשטוף אותה מהדם שהיה עליה”.
נזכרתי בכתב במרוקאית או ערבית ושאלתי אותה: “מה פירוש המילים שנכתבו על החרב?”
סבתא ענתה: “סבא שלך חרט בעצמו משפט בערבית על החרב “גם גיבורים נופלים בקרב”.
הייתי המום מהמקרה, תמיד ידעתי שסבא שלי אבל לא ידעתי עד כמה.
שאלתי את סבתא איפה סבא נקבר והיא סיפרה לי שסבא אמר לה שהוא רוצה להיות קרוב אליה גם כשהוא יעזוב את העולם. הוא אמר לה שהוא רוצה להיקבר מתחת לבית שלהם, הבית שעליו אנחנו דורכים.
לאחר שסבתי נפטרה החרב עברה בירושה לדורות הבאים והבית שלהם נשאר ריק.
הסיפור של סבא רגש אותי ולמד אותי שתמיד צריך לאהוב את מי שאנחנו אוהבים ולשמור עליו.
