היה היה כלב שקראו לו נחום. נחום היה כלב קטן וחמוד, עם פרווה רכה ונעימה.
נחום גר אצל משפחה נחמדה: אמא אילה, אבא צבי, והילד נדב. הם אהבו את נחום וגם נחום אהב אותם.
יום אחד, התחיל לשעמם לנחום. הוא כבר רצה שיהיו לו חברים כלבים. הוא נהיה עצוב.
באותו ערב, ההורים אמרו לנחום: “אנחנו הולכים לסרט ואתה תשמור על נדב”.
נחום היה גאה שסוף סוף הוא מקבל תפקיד בבית. ההורים הלכו לסרט ונחום נשאר עם נדב.
נדב נרדם מהר ולנחום לא היה עם מי לשחק, אפילו לא עם בני אדם.
נחום החליט לברוח מהבית. הוא קפץ על ידית הדלת ופתח אותה והתחיל לצעוד החוצה.
השעה היתה 9 בערב והיה חושך מוחלט. נחום צעד בחושך וחשב לעצמו, “אני אחזור לפנות בוקר או לפני”. עם הזמן, נחום התחיל לאבד את הדרך חזרה. הוא עשה סיבובים בשכונה ולא מצא את הבית שלו. הוא התחיל לדאוג.
בדיוק באותו זמן ההורים חזרו הביתה. הם חיפשו את נחום ולא מצאו. אבא אמר: “אולי הוא מתחבא איפה שהוא ונרדם. נחכה לבוקר ונראה אם הוא חוזר”.
באותו זמן, נחום המשיך לחפש את הבית ולא מצא. הבוקר עלה ונחום המסכן עדיין לא מצא את הבית. התעוררו בני המשפחה ולא ראו את נחום.
הם יצאו לחפש אותו ברחובות אך גם שם הוא לא נמצא. הם התחילו לדאוג והתקשרו למשטרה לדווח על כלב שנעלם. המשטרה הגיעה מהר וצבי הראה לשוטר תמונה של נחום. השוטרים אמרו שהם ינסו למצוא את נחום. הם פתחו בחיפושים ולא מצאו את נחום. השוטרים תלו בשכונה מודעות עם התמונה של נחום.
עברו יומיים ונחום עדיין לא נמצא. כל השכונה כבר שמעה שהכלב נחום הלך לאיבוד.
השוטרים בשכונה הודיעו לכל השוטרים בארץ לחפש את נחום.
באותו זמן, נחום הגיע לכביש ראשי, הוא הצליח לחצות את הכביש ולא להידרס ולרדת למקום בטוח. הוא היה עייף ורעב כי כל מה שהוא מצא לאכול היה קצת שאריות מהפחים.
נחום ראה אנשים שמטיילים ואמר לעצמו: “הלוואי שהאנשים האלה מכירים אותי והם מהשכונה, כי בטח הם שמעו שנעלמתי”.
לצערו של נחום, האנשים האלה לא היו מהשכונה.
נחום המשיך ללכת ומצא אגם, הוא התחיל לשתות מים כי היה מאד צמא. אחרי זה הוא חזר לשביל והמשיך ללכת. פתאום הוא ראה שוטר. השוטר אמר לנחום: “מחפשים אותך בכל הארץ! בוא איתי”.
השוטר לקח את נחום אל ניידת המשטרה שלו והסיע אותו חזרה הביתה. בדרך, השוטר התקשר אל אילה ואמר לה שמצאו את נחום.
אילה שמחה כל כך וסיפרה את הבשורה המשמחת לנדב וצבי. הם התרגשו מאד וחיכו לנחום בכניסה לבית. בדרך, נחום ראה הרבה אנשים שהוא מכיר ונבח להם שלום. גם הם שמחו לראות אותו.
נחום הגיע הביתה וקפץ על בני המשפחה בשמחה רבה. גם הם חיבקו אותו.
נדב אמר לו: “נחום! התגעגענו אליך!”
ואילה אמרה: “נחום, אנחנו מצטערים שלא התייחסנו אליך מספיק… בקרוב נביא הביתה עוד כלב שיהיה חבר שלך ויותר לא יהיה לך משעמם”.
מרוב שמחה נחום ליקק את הפנים של נדב.
אחרי שבוע, הגיע הכלב החדש, קראו לו לאקי והוא היה חברותי מאד. נחום קיבל אותו בשמחה רבה. מאותו יום, נחום שיחק עם לאקי ולא היה עצוב יותר.
