הכלבה האבודה/ יהונתן מעתוק
בבוקר אחד חורפי וגשום הלכה ילדה בשם דני לטייל בפארק.
פתאום שמעה נביחות עולות מן השיחים: “הב הב הב הב” היא חשבה בלבה מה הנביחות האלו?’ לפתע ראתה דני כלבה קטנה תקועה בשיחים. מיד רצה לעזור לה ומהר מאוד הצליחה לשחרר את הכלבה מהשיחים. דני בדקה אם יש לכלבה קולר וראתה שקוראים לכלבה “מילקי”, היא לקחה את מילקי הביתה, אבל אמא שלה לא הסכימה להכניס את הכלבה. אמרה דני: ”אני מבטיחה שאני ינקה ויטפל במילקי טוב מאוד”. אמא אמרה: “בסדר”. דני שמחה כל כך והכינה למילקי מלונה חומה קטנה עם שטיח ירוק וגג כתום שיש שם דלת יפה מקושטת מפרחים יפים וסמיילים מחיכים וצוחקים. דני הייתה מאכילה אותה, נותנת לה מים, מחבקת ומלטפת אותה, ותמיד הייתה מדברת איתה כאילו היא בת אדם.
כעבור כמה ימים, הלכה אישה בשם רותי ברחוב ותלתה מודעות של מילקי ועליהן כתוב: ” אבדה כלבה! מי שימצא את מילקי יקבל פרס המספר הוא: 576- 6754-675 תודה רותי”.
בדיוק באותו היום טילו דני ומילקי בפארק. מילקי קפצה, רצה והשתוללה במיוחד. והנה דני רואה שלט תלוי בלוח המודעות- ובתמונה ראתה את מילקי כלבתה האהובה. הבינה דני שעליה להחזיר את מילקי לבעליה אבל דני לא רצתה, היא אהבה את מילקי בכל ליבה והייתה עצובה מאוד. היא רצה הביתה וסיפרה לאמה על המודעה. אמא אמרה לדני: ”דני את חייבת לתת לה את מילקי ” דני בכתה ורצה לחדר והמשיכה לבכות היא אמרה בליבה: “מה אני יכולה לעשות? נראה לי שאין ברירה ואני חייבת להחזיר אותה” דני יצאה מחדרה, עייניה אדומות, ואמרה לאמא: “החלטתי, אין לי ברירה, אני יחזיר אותה לאישה הזאת” שמחה אמא ואמרה: “כל הכבוד לך זה מראה שאת ממש אוהבת אותה אני גאה בך:”
הם התקשרו לרותי וקבעו להיפגש איתה בפארק.
למחרת בבוקר חיבקה דני את מילקי והלכה ביחד עם אמה לפארק, כאשר מילקי ראתה את רותי היא קפצה אליה וליקקה אותה.
שמחה רותי ואמרה לדני: “הנה הפרס שלך חמודה, תודה שהשבת לי את כלבתי האהובה”
אמרה דני: אפשר לקבל פרס אחר במקום?
“מה הפרס שתרצי?” שאלה. השיבה דני: “אני רוצה להמשיך ולהיפגש עם מילקי ואפילו לקחת אותה לטיולים לפעמים”
“רעיון נפלא!” אמרה רותי.
ודני כל-כך שמחה כי הבינה שהיא לא צריכה להיפרד מהכלבה האהובה שלה. והם כל יום הלכו לפארק. ושחקו בכל מני משחקים.
