הכלבה האבודה
היא היתה כלבה ושמה : ליצ’י.
כלבה כנענית, צבעה הוא חום בהיר ולבן, גודלה של ליצ’י היה גודל בינוני.
ליצ’י ככל הנראה נשכחה או הונחה ברחוב עד בערך גיל שבועיים/שלושה.
וכנראה שמישהו ראה אותה, התקשר לצער בעלי חיים והודיע להם על כך.
ביום שישי לפני בערך כשנה, הדר, אמא שלה, ואבא שלה ואחותה הגדולה הלכו
לצער בעלי חיים על מנת להתעניין בכלבה או כלב כלשהו.
לאחר שהסתכלנו על כל הכלבים קלטו ששמו עין על כלבה חמודה ויפה והחליטו
שאותה הם בוחרים לאמץ.
הדר ומשפחתה גידלו את הכלבה ליצ’י כמעט שנה ולמרות שליצ’י גדלה, נישארה
הרבה זמן אצלנו במשפחה.
הסיבה שבגללה מסרנו את ליצ’י היא כי אצל אחותי גדולה התגלתה אלרגיה לפרוות חיות.
ועל כך הצטערנו מאוד.
אחותי הגדולה מאוד אוהבת כלבים ועכשיו היא עצובה.
קצת על ליצ’י:
ליצ’י היתה כלבה מאוד חמודה, אנרגטית ועקשנית מאוד.
אהבה לשחק והיה אפשר לראות את החיוך על פניה הקורנות.
עד שמסרנו את ליצ’י למשפחה מאמצת, גידלנו אותה באופן טוב מאוד ונהנינו מכל
רגע ורגע איתה ועכשיו מתגעגעים אליה מאוד.
המשפחה המאמצת:
הם הגיעו לראות את ליצ’י והתלהבו מאוד ממנה. ולקחו אותה באותו יום.
הם לא לקחו איתם את המלונה כי לא היה להם מקום ברכב.
נסענו אנחנו גם כדי להביא להם את המלונה וגם כדי לבקר אותה ולתת לה מתנת פרידה.
