המשפחה שלי אוהבת לטייל ובדיוק על זה אני רוצה לספר לכם.
יום אחד, הלכנו לטיול בצפון כל המשפחה. בהתחלה הלכנו למסלול קצר באזור הר מירון ושם היה נוף יפה ופרחים בכל מיני צבעים. בלילה, ישנו בשטח בתוך אוהלים ובבוקר התארגנו והתחלנו ללכת במסלול. הלכנו והלכנו כל היום עד שלקראת ערב הגענו לתוך יער. ביער היו עצים גבוהים מאוד ומרוב שהיינו מרוכזים בעצים, איבדנו את הדרך. כבר התחיל להחשיך והאחים שלי התחילו לפחד.
פתאום ראיתי שביל שנראה כמו הדרך הנכונה, התחלתי לרוץ כדי לבדוק את הדרך. רצתי ורצתי והמשפחה שלי צעקה לי תחזור יש חיות מפחידות ביער, אמרתי להם אני לא מפחד, מצאתי את הדרך!
כל המשפחה שלי התחילה לרוץ אחריי ופתאום הגענו לקרחת יער. ראינו עקבות של זאבים. הפעם, זה הפחיד גם אותי והתחלתי לחשוש.
פתאום ראיתי במרחק גדול ממני אור. התקרבתי בזהירות וראיתי מדורה קטנה. בינתיים המשפחה שלי הגיעה גם וחשבנו להישאר שם בלילה ליד המדורה.
לאחר זמן מה, גשם התחיל לטפטף. כבר לא היה אכפת לנו שאנחנו רטובים, רק חשבנו, שכאשר המדורה תיכבה אז הזאבים יבואו ואז מה נעשה כשהם יבואו. הרגשנו שאנחנו ממש אבודים.
אט אט כבתה האש והזאבים החלו להתקרב. שמענו את הקולות שלהם בחושך. זה היה רגע מאד מאוד מפחיד!
אבל, אחר כמה דקות התחלתי להירגע והסתכלתי עליהם. פתאום הם היו נראים לי דווקא חמודים.
התקרבתי אליהם לאט לאט והם גם התקרבו אלי. בהתחלה נתתי להם מהאוכל שלנו. שמנו להם והתרחקנו. אחר כך התקרבנו אליהם עוד וליטפנו אותם. זה היה מאד מיוחד ונעים, באותו לילה היה מאד מעניין לראות איך זאבים מתנהגים.
הבוקר הגיע ועם האור הראשון שמנו לב שאנחנו נמצאים ממש על השביל הנכון ובקלות הגענו לסוף המסלול.
את החוויה הזאת לא אשכח בחיים!
מאז אותו טיול מיוחד אני ממש מתעניין בזאבים ובעוד כל מיני חיות בר.
