לפני שנים רבות, היה מכשף ושמו אלקסנדרו. שמלתו סגולה וכובעו מחודד. ליד הטירה המכושפת שלו היה יער פורח ויפיפה.
אלקסנדרו לא סבל את רעש הציפורים המצייצות ואת רעשן של הדבורים המזמזמות. בבוקר יפה אחד לא יכול היה אלקסנדרו לשאת את הרעש יותר, הוא לקח את שרביטו, כישף את היער ונעלם. אבל, ביער המכושף לא רק אלקסנדרו נעלם, נעלמו גם כל חיות היער. הפרחים נכוו כאילו נגעו בשמש עצמה. העצים היו יבשים כאילו לא קיבלו מים מימיהם. רק לפעמיים שער בלתי נראה נפתח מעולם בני האדם ליער. אף בן אנוש לא ידע מעולם מהיער הנעלם.
יום אחד שלוש בנות שיחקו בכדור. הכדור עף מעל הגדר ונעלם. שלושת הבנות ירדו לבדוק מה קרה וגם הן נמשכו לשער. כשהן פתחו את עיניהן הן ראו את כדורן אך גם את היער. הן לא ידעו איפה הן עד שקול מסתורי סיפר להן היכן הן ומה קרה ליער.
הן רצו ביחד להחזיר את הקוסם לטירתו ולהפיג את כל כישופיו. ביחד הן מצאו פתרון. הן יצאו מהשער, הביאו מים לעצים וכך התחילו לרפא אותם ואת היער.
אך החיות היו צריכות קסם משל עצמן, הן חשבו ואז הבחינו בצבע ירוק מאוד כהה בשמים. מיד הבינו שזה אלקסנדרו עושה כישוף. הן ידעו שמכשפים שונאים פרחים אז לקחו כמה פרחים ונפנפו אותם כך שאלקסנדרו יראה וירד, זה אכן מה שקרה.
אחרי שהוא ירד הן חטפו את שרביטו ושברו אותו לרסיסים. כול כישופיו נשברו גם הם והיער ניצל. החיות השתחררו וחזרו לחיים. אחרי זה החיות המעופפות לקחו את אלקסנדרו לטירתו ונעלו אותו שם. אף אחד לא שב לראותו מעולם.
