הילד שלא צעק

בס”ד

הילד שלא צעק

ישנו ילד בכיתה ג’ בשם אליה -ילד שקט וחייכן חביב על חבריו לכיתה,
אליה יושב ליד החלון, ומסתכל החוצה על הגנים הירוקים שמול בית הספר. הוא אוהב להסתכל על העננים שמתחלפים, על הציפורים,
אבל יותר מהכל אוהב להביט באנשים שסביבו.
 הוא תמיד רואה דברים שאחרים לפעמים מפספסים ותמיד שם לב לדברים שאחרים לפעמים לא שמים לב אליהם.
 ובמיוחד הוא תמיד רואה אם מישהו עצוב, או אם מישהו לבד,
 גם אם אף אחד אחר לא שם לב לכך.

יום אחד נכנס לכיתה ילד חדש בשם יואב. יואב היה ילד שקט ומופנם מאוד, לבש חולצה מעט גדולה עליו, ונראה קצת נבוך. כשהוא ניסה לדבר,
הקול שלו היה נמוך עד כמעט שלא שמעו אותו. כבר בהפסקה הראשונה כמה ילדים התחילו לצחוק עליו. אחד אמר שהוא מוזר, אחר לקח לו את הכדור,
ושלישי דחף אותו קלות וצחק. יואב ניסה להתעלם, אבל העיניים שלו הודו – הוא נורא התבייש ונפגע.

אליה ראה את כל המתרחש. הלב שלו התחיל לדפוק חזק. הוא רצה לצעוק עליהם ,רצה לצעוק למורה, רצה לעצור את הצחוקים,
רצה לעשות משהו גדול. אבל במקום להרים את הקול, הוא בחר לעשות משהו קטן. הוא ידע שמעשה קטן יכול להיות חזק יותר מצעקה גדולה.

בהפסקה השנייה, אליה ניגש ליואב ואמר בחיוך:
״רוצה לשחק איתי כדורגל? אני לא כזה טוב, אז יהיה לנו סיכוי שווה.״
(וזה למרות שאליה היה בחוג כדורגל והיה מצטיין, פשוט רצה לתת ליואב ביטחון.)

יואב הסתכל עליו בהפתעה גדולה, ואז חייך חיוך קטן – כזה שמאיר את הפנים בלי מילים.
כשהם התחילו לשחק, כמה ילדים אחרים ניגשו ושאלו אם אפשר להצטרף. אחד מהם אמר:

״למה אתה משחק איתו?״

אליה הסתכל עליו ואמר בשקט אבל בביטחון:

״כי הוא חבר שלי.״

הילדים שתקו לרגע. זה לא היה מה שהם ציפו לשמוע. אחד מהם אפילו הצטרף למשחק, ואחר כך עוד אחד.
תוך דקות ספורות, המגרש התמלא בצחוק ובכדור שעבר מרגל לרגל, והצחוק היה פתאום אחר
 – לא צחוק שצוחק על מישהו, אלא צחוק של כולם יחד.
אליה הבחין ביואב מחייך, מראה שמלא בגאווה. הוא הבין שמעשה קטן באמת יכול לשנות את כל הכיתה.

כשהשיעור נגמר, המורה ניגשה אליו ואמרה:
״אליה, ראיתי מה עשית היום. לא צעקת, לא הרבצת, לא רבת, אבל עשית שינוי גדול.״

אליה חייך והשיב:
״לא עשיתי משהו מיוחד. פשוט לא רציתי שאף אחד יהיה לבד.״

מאותו יום יואב כבר לא ישב לבד בהפסקות, והילדים האחרים למדו שגם מעשה קטן יכול להוביל לחברות גדולה.

מוסר השכל:

לפעמים מי שלא צועק – נשמע הכי חזק.
ומעשה קטן של טוב לב יכול לעצור חרם ולהפוך אלימות לחברות.

מאת:אליה יקוטי ג’-4 רמב”ם.