הילד שחזר
מאת: עומר כהן
כיתה ד’1
הילד אייזיק בן התשע התעורר בבוקר קיצי ונעים בחדרו שבמנזר בהולנד. במנזר חיו ילדים רבים שלא היו להם הורים. אייזיק קם ויצא לכיוון בית הספר של המנזר. בחצר המנזר, בדרך לבית הספר הוא ראה מראה מוזר. קבוצה של אנשים לבושים בצורה מוזרה, עם זקנים ומתחת לחולצות שלהם יוצאים חוטים. האנשים החזיקו ספרים ודיברו ביניהם במילים שהוא לא הבין אבל היה נדמה לו שהן מוכרות לו. אייזיק המשיך לבית הספר אבל בזמן שהוא וחבריו למדו על הדת הנוצרית הוא לא הצליח להתרכז כי הוא חשב על האנשים המוזרים שהיו בחצר המנזר בבוקר. אייזיק חשב: “מעניין מה כתוב בספרים שהם החזיקו?” “מה אלה החוטים המוזרים שיצאו מתחת לחולצות שלהם?” “ומה בכלל הם עושים במנזר שלנו”?
בצהריים אייזיק יצא מבית הספר והלך בחזרה לחדר שלו במנזר. כשהוא נכנס למנזר הוא ראה שוב את האנשים המוזרים והוא הרגיש בתוכו שהוא קשור אליהם איכשהו אבל הוא לא הבין איך. אייזיק המשיך את היום ובלילה הלך לישון כרגיל. בבוקר הוא שוב ראה את האנשים המוזרים עם הזקנים והחוטים שיוצאים מהחולצות. הפעם הוא החליט לנסות להקשיב לשפה שבה הם מדברים. הוא שם לב שעוד כמה מהחברים שלו נעצרים בסקרנות יחד איתו ליד האנשים המוזרים. משהו משך אותם אליהם. אייזיק המשיך לבית הספר אבל הוא לא היה מרוכז בלימודים. הוא לא הפסיק לחשוב על האנשים שהוא ראה ועל הקשר שלו אליהם. פתאום נפתחה הדלת של הכיתה ובכניסה עמדו האנשים המוזרים ואחד מהם קרא בקול “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד!”. אייזיק מייד נעמד והתקרב אל האיש שקרא בקול את המשפט המוזר. הוא ראה שעוד כמה מחבריו באו איתו. אייזיק נזכר שהוא מכיר את המשפט הזה. הוא נזכר פתאום שלפני שנים כשהוא היה קטן אמא ואבא שלו אמרו איתו את המשפט הזה כל ערב לפני השינה. עכשיו הוא הבין את הקשר שלו לאנשים המוזרים – גם אני שייך לאותם אנשים! הוא התקרב אל האיש שקרא בקול את המשפט המוכר. האיש שאל אותו “איך קוראים לך ילד?” “קוראים לי אייזיק”. הרב אמר: “יצחק. קוראים לך יצחק. גם לי קוראים יצחק. אתה יהודי וגם אני יהודי. אני הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. באתי לפה כדי להגיד לך שאתה יהודי ולהחזיר אותך למקום שאליו אתה שייך”. “המקום שאליו אני שייך? אני גר פה במנזר” אמר הילד יצחק. “המקום שאליו אתה שייך הוא ארץ ישראל. זה המקום שאליו שייכים כל היהודים. כשהיית ילד קטן פרצה מלחמה נוראה ואנשים רשעים רדפו את היהודים. ההורים שלך שלימדו אותך להגיד שמע ישראל הביאו אותך לכאן וככה הם הצילו את החיים שלך ועכשיו הגיע הזמן שתחזור לעם שלך ותבוא לארץ ישראל”.
יצחק וחבריו היהודים ארזו את החפצים שלהם והלכו עם הרב הרצוג. אחרי כמה שבועות הם הגיעו לארץ ישראל. יצחק אוּמץ על ידי משפחה יהודית בארץ ישראל ומהר מאוד הוא הבין מהם הספרים שהרב הרצוג החזיק ומהם החוטים שיצאו מתחת לחולצות שלו ושל חבריו. עכשיו, כשהוא חי בארץ ישראל, הספרים והחוטים כבר לא נראו לו מוזרים.
