רן הוא ילד חדש שעבר לגור בשכונה חדשה שהוא לא הכיר. לרן היה כלב מיוחד ששמו כתם. הוא אהב את כתם והם נהנו מאוד לבלות ביחד.
ביום הראשון בבית הספר החדש, רן קפץ מהמיטה מרוב שמחה והתרגשות. הוא לא ציפה שהיום המיוחד הזה יהפוך ליום עצוב כל כך.
בשעה מוקדמת מאוד בבוקר, הילדים בכיתה החדשה של רן באו ליד ביתו וניסו לקחת את כתם, אך ללא הצלחה. הם ניסו שוב ושוב עד שלבסוף נאלצו לקחת אותו בכוח ולכתם לא הייתה אפשרות לברוח מהם.
רן בינתיים המשיך להתארגן בביתו בשמחה ולא שמע את המתרחש מחוץ לביתו. “אימא אני ממש מתרגש! זה היום הראשון שלי בבית הספר החדש”. אמר לאימו בשמחה. אך אימו הייתה נראית לחוצה מכיוון שהיא חששה שרן לא יצליח להתחבר לילדים החדשים בכיתה החדשה, שלא יהיה לו כיף בבית ספר והם יציקו לו.
אימא ענתה לרן “בהצלחה בבית הספר”. רן התרגש: “תודה, אני אוהב אותך”. רן יצא מביתו ופנה לומר להתראות לכתם, אבל כתם לא היה שם… רן נבהל, הסתכל ימינה ושמאלה ולא ראה את כתם באופק ואפילו לא במלונה. הוא רץ לאימו בבכי: ”אימא אני לא מוצא את כתם” אימא ניסתה להרגיע את רן ואמרה ”תלך לבית ספר אני כבר אמצא את כתם” , אך רן אמר לא רצה ללכת לבית ספר בלי לדעת היכן כתם. יום שלם רן הקדיש לחיפושים אחר כתם בכל השכונה ולא מצא שום רמז להימצאותו.
למחרת בבוקר, רן היה עצוב מאוד. הוא בכה מעט אבל התגבר וכבר לא התרגש בכלל שזה היום הראשון שלו בבית ספר החדש. אמא של רן הציעה לו לבקש עזרה מהילדים בכיתה החדשה לחפש את כתם. בתחילת השיעור המורה קראה לרן להציג את עצמו בפני הכיתה. רן סיפר קצת אל עצמו ואז הוא ניזכר שאמו הציעה לו לבקש עזרה בחיפושים אחר כתם. ”לפני יום נאבד לי הכלב שלי שאני הכי אוהב בעולם ואני עצוב ממש שהוא נאבד .חיפשתי אותו בכל מקום ואני לא מוצא אותו. אולי היום אחר הצהריים תוכלו לבוא לעזור לי לחפש אותו?” רן הוציא מתיקו תמונות שלו עם כתם. הילדים שמעו את דבריו וראו את הצער הגדול שיש לו והתחרטו מאוד על מה שהם עשו. הם הבינו שכתם מאוד חשוב לרן. בהפסקה ילדי הכיתה החליטו לפצות את רן על מה שהם עשו לו והם תכננו לבוא אליו בשעה 17:15 עם חטיפים וממתקים וכמובן כתם. הם באו אליו בשעה 17:15 ודפקו בדלת בהיסוס. רן פתח את הדלת וכל הילדים קראו בקול ”הפתעה” רן הופתע ושמח מאוד לראות את הילדים עם כתם!
“תודה רבה! איפה מצאתם את כתם?”
‘זה סיפור ארוך. נספר לך אחר כך” ענו כולם בבושה. הם התיישבו לאכול ולחגוג את חזרתו של כתם לבעליו. רק מאוחר יותר, הילדים ארזו אומץ וסיפרו לרן את כל מה שהם עוללו והביעו חרטה גדולה על מעשיהם. רן ביקש: ”בואו נשכח מהמקרה שהיה ונמשיך לחגוג מכיוון שעכשיו השמחה כפולה: קיבלתי את כתם בחזרה ויש לי חברים חדשים שיודעים להצטער ולבקש סליחה”. אימא של רן עמדה בצד והייתה כל כך מאושרת שהילד שלה הצליח להתחבר לילדי הכיתה.
רן ומשפחתו הצליחו להתאקלם יפה בשכונה החדשה והם חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.
