הילד והברכה
היו היה ילד ושמו שמואל ושמואל אהב לשחות בברכה.
יום אחד הבית ספר שלו החליט לעשות טיול לבריכה,
שמואל שמח מאוד והתארגן כבר שחזר מבית הספר
ארגן חטיפים וסוכריות ויום לאחר מכן יצא לטיול,
הטיול היה מהנה מאוד עד שהגענו למקום משונה,
ושם עשו הפסקת חטיפים ודני אמר לי רוצה נקדים
אותם ונגיע ראשונים לברכה?
חשבתי:”אני רוצה להמשיך איתם אבל מצד שני
אם אני יגיד לו שלא בא לי הוא יצחק עלי ויתבעס.
ואז אמרתי לו בוא נלך והם הלכו כמעט שעתים
ודני חשב שהם הולכים חמש דקות או משהו כזה…
ואני ידעתי שאנחנו הולכים כבר שעתים
ואז אמרתי לדני: מה אתה עושה? אנחנו הולכים כבר
שעתים!! דני הסתכל על השעון ואמר: אוי ואבוי
הלכנו לאיבוד! הסתכלתי עליו ואמרתי: “אתה
רציני”?? והוא ואני היינו לחוצים ומודאגים מאוד.
לא ידענו מה נעשה אולי מחפשים אותנו ואמרתי לו בכעס
”בגללך” צעקתי לדני, ”אתה אמרת ללכת לברכה לפני כולם”
”לא נכון” צעק דני אתה הסכמת ללכת לברכה, אני לא
יכולתי להגיד מילה בגלל מה שהוא אמר היה נכון.
חכינו הרבה זמן עד שהיה לי רעיון אמרתי לדני:
לך תביא לי הרבה עצים אמר לי דני: למה מה אתה
רוצה לעשות מדורה? עניתי לו פשוט תביא לי ואני
אסביר לך, דני הלך להביא עצים גדולים אמרתי
לו כל הכבוד, ראיתי שהוא משתף פעולה איתי. הוא הלך והראתי לו מה עשיתי, לקחתי את כל העצים ואז.. בקשתי ממנו מספרים, ידעתי שהוא יגיד לי אין לי מספרים אך להפתעתי הוא אמר שיש לו מספרים בגלל שאתמול הוא לא הוציא אותם מהכיס שלו, הודתי לדני ולקחתי את המספרים ואת העצים, וחשבתי שאני יצליח לעשות רמקול, אך לחוסר מזל וללא הצלחה יצא לי עצים גזורים לחתיכות ללא שום תועלת. התחלתי לצעוק על דני שוב בכעס, ככה: בגללך אנחנו כאן
אם לא הייתה אומר לי ללכת
לברכה ראשונים, הכל בגללך!!
אחרי שעה של מתח וכעסים פתאום שמענו צעקות, קראו לנו ומצאו אותנו, איזה מזל… אחרי שהגענו בחזרה לכיתה ונרגענו. אני ודני התפייסנו וביקשנו סליחה אחד מהשני.
