בס”ד
הילד המוזר / נטע אזואלוס
לפני שנים רבות חיה משפחת משאש באושר. לאביו של הרב משאש קראו, “חיים” ולאמו קראו, “מרת שמחה”. לפני שהרב משאש נולד, בטנה של מרת שמחה גדלה, הרב נולד- וקראו לילד, “יוסף”.
יוסף היה הילד של רבי חיים. יוסף התייתם מאמו בגיל שלוש ובגיל שתים עשרה התייתם מאביו.
יוסף גדל וגדל עד שהפך להיות רב גדול שקראו לו, רבי יוסף משאש שכולנו מכירים.
הרב משאש היה רב העיר, ועשה שעורי תורה, ולמד יום וליל.
יום אחד, הוא ראה ילד בן שלוש עשרה, הילד היה נראה משונה, מכל שאר הילדים, הפנים שלו היו משונות, והיה קצת קשה להסתכל עליו. למרות זאת, הרב משאש ניגש אליו ושאל אותו: “ילד, מה אתה עושה פה בשיעור?” הילד הסתכל אל הרב ואמר: “אני פה, בגלל שאין לי ולמשפחתי פרנסה אז אני בא לשמוע את השיעור שלך”.
הרב משאש היה מאוד מופתע מהתשובה של הילד, אך הוא לא ידע איך לעזור לילד. הרב שאל את הילד היכן הוא גר והילד סיפר לרב שהוא גר עם משפחתו באוהל. הרב שתק, הילד הסתכל אל הרב והחליט להוביל אותו אל ביתו, אל האוהל שבו הם גרים.
הרב הגיע אל ביתו של הילד שהיה אוהל, הרב פגש את אמו של הילד ונתן לה כמה שקלים לצדקה, אבל זה לא עזר כי כמה שקלים לא מספיקים לפת לחם ולאוכל לכל המשפחה.
הרב שאל את הילד: “איך קוראים לך”? הילד ענה: “קוראים לי יוחנן, ולאימי קוראים שרה, ואבי כבר לא חי, הוא נפטר לפני כמה חודשים”. רבי יוסף משאש שמע שהילד יתום, ומיד קפא במקום.
“רגע, רגע, רגע!” אמר הרב משאש, “אביכם נפטר?”, “כן” אמרו הילד ואמו. “אני ממש מצטער בשבילך יוחנן” אמר הרב.
יוחנן אמר: “אני בא לשיעור שלך, במקום אבא שלי”. הרב משאש ראה איזה צדיק יוחנן הזה והוא אמר: “רוצה שאני אלמד אותך תורה?”. “כן, כן, כן” מיד קפץ ואמר יוחנן, “יש לי רב” שמח יוחנן ברחבי האוהל. כי יוחנן פחד ללכת לבית הספר בגלל איך שהוא היה נראה.
הרב משאש ראה איזה מאושר יוחנן, ושמח בשבילו!
יום אחד כשהרב משאש היה ממש מבוגר, הוא נפטר ויוחנן שגדל להיות רב גדול, החליף אותו בתפקידו.
בהמשך השנים, רבי יוחנן לימד ילדים ברחבי העולם. יום אחד, רבי יוחנן ראה ילד קטן, עם קסדה על הראש, הרב לא הבין למה יש לילד קסדה על הראש. רבי יוחנן ניגש אל הילד ואמר לו: “למה אתה עם קסדה”? הילד הסתכל אל הרב ולא רצה לענות.
באותו רגע, התחילו להתאסף ילדים מסביב לילד, התקרבו אליו וספרו לאחור- “שלוש, שתיים, אחד”… ובאותו רגע הורידו לו את הקסדה מהראש.
נהייתה דממה מוחלטת, כולם שתקו. גם הילדים וגם הילד. הילד רץ לביתו בבכי.
לאחר זמן מה, נשמעו דפיקות בדלת ביתו של הילד הקטן, אלו היו הילדים שהורידו לו את הקסדה- הם הצטערו על מה שעשו ורצו לבקש סליחה. אבל אף אחד לא פתח את הדלת. הילדים דפקו שוב בדלת. הדלת נפתחה, אמו של הילד עמדה בפתח ראתה את הילדים ושאלה: “הכול בסדר”? אמרו הילדים: “באנו לאסוף את הבן שלך לשיעור של הרב יוחנן”. אמו של הילד אמרה: “הוא כבר הלך לשיעור”.
הילדים נפרדו מהאמא ורצו מיד את השיעור של הרב יוחנן, שם פגשו את הילד. בסוף השיעור, כולם התאספו סביבו וביקשו סליחה.
הילד נדהם, ושמח, הם נהיו חברים טובים!
