הילד הבודד שמצא חבר
פעם אחת היה ילד ושמו שימי . הוא ג’ינג’י מתולתל ,נמוך וגם היה מגמגם.
הוא מגמגם כל כך שהיה קשה להבין אותו.
אפילו כינו אותו בכינוי גנאי “הגמגמן הראשי” וגם “ראש תפוח אדמה” והוא היה מאוד אומלל.
כך הוא סבל בבדידותו עד כיתה א’. .
יום גשום אחד, שימי ישב ושיחק במיינקרפט מול המחשב. לפתי אמא נכנסה לחדר ואמרה: שימי, לך תשחק בחוץ אל תשב כל היום מול המחשה זה גורם להתמכרות, בסוף יהיה לך ראש בצורת מרובע כמו המחשב…”
שימי ענה לה בעצב: אבל אין לי חברים.
צא ותחפש לך חבר.
שימי יצא החוצה. פתאום הוא שמע קול של בכי.
הוא רץ לעבר הקול לראות מה קרה.
הוא ראה ילד בגילו שהחליק לתוך שלולית . הוא רץ לעברו ואמר בגמגום:” בבבוא א .. אננננני אעעעזזור ללך”.
הוא הושיט את ידיו ועזר לילד לקום.
הילד הודה לו.
שימי אמר לו, אתתתתתה רוצצצצה לללללבוא אאאלי ?
הילד הסכים. אני אבוא איתך.
תוך כדי שבאו לביתו הם הכירו וניהיו חברים.
שימי היה מאושר , הוא כבר לא היה בודד.
מאת: גבריאל שמואלביץ כיתה: ד מורה: ברוריה בריימן ביה”ס: נצח ישראל
