ניר היה ילד יתום מאב .הוא גדל עם אימו סבא וסבתא שלו .הוא היה ילד עצוב וסגור כשהיה בכיתה ג’ הוא התגלה עם כשרון ריצה מיוחד .הוא רץ סביב בית הספר והמורה לחינוך גופני עקבה אחריו איך הוא רץ כל כך מהר ורשמה את זה לפניה .בכל שיעור היא ציינה אותו לשבח וניר התחיל להיות שמח .הוא חיכה לשיעור חינוך גופני וכך התחילו להיות לו חברים .חברו הטוב נהייה יונתן גם הוא רץ טוב ומהר .שהגיע היום בו המורה בחרה את הרצים שייצגו את בית הספר זה היה ברורשניר ויונתן ייבחרו .ניר ויונתן שמחו ,התרגשו וכל הכיתה שמחה איתם .הגיע יום התחרות ניר ויונתן היו מוכנים ודרוכים .הם יצאו עם כל המתחרים ועם המעודדים לתחרות …עלו לאוטובוס ונסעו למסלול הריצה .כשנשמעה שריקת הפתיחה התחילו לרוץ לכיוון המטרה רק שיונתן נפל וקיבל מכה בברך .הוא לא יכל לקום .ניר עצר את ריצתו וטיפל ביונתן .יונתן אמר לו עזוב רוץ לפחות אתה תביא את הגביע …ניר לא שמע לו וניסה להרים אותו .שריקת הסיום נשמעה ניר ויונתן דידו לכיוון מקום ההתחלה .השופט שמע את מה שקרה והתפעל מניר שבמקום לרוץ עזר ליונתן לקום .עצר את התחרות של עצמו וטיפל בחבר שלו .השופט אמר :”לא זכית בגביע אבל זכית בתואר “חבר טוב חבר שעוזר בעת צרה “
יונתן וניר חזרו לבית הספר ללא ניצחון וגביע
אבל היה להם מה לומר לכולם בשיעור “כישורי חיים “…
