הילדים שהצילו את הבית

הילדים שהצילו את הבית / אליה רחמים כיתה ה1

משה גר כל החיים שלו בירושלים הוא היה בן 10, היה לו שני אחים תאומים בני 5 ושתי אחיות, אחת הייתה בת 3 ואחת בת 18 להורים שלו קראו יוסי ובת-אל, והם היו צריכים לעבור דירה, כי בעל הדירה העלה את המחיר ולא היה להם מספיק כסף לשלם שכר דירה.

הם התחילו לחפש בית בירושלים אבל כל מה שמצאו ויכלו לשלם עליו היה קטן ולא מתאים, הם המשיכו לחפש בית, עובר כבר יום ועוד יום ותאריך עזיבת הבית מתקרב והם לא מוצאים כלום ולא יודעים מה לעשות ואיפה יהיו.

משה ממש לא ישן בלילה, הוא היה עצוב שההורים שלו לחוצים ושהם לא מוצאים בית והוא ניסה לחשוב כל הזמן מה אפשר לעשות. בבוקר כל האחים התאספו יחד וחשבו איך הם יכולים לעזור ואז עלה למשה רעיון: בואו נמכור חפצים, משחקים ודברים שאנחנו כבר לא צריכים ואת הכסף נביא להורים בשביל הבית. כל האחים התלהבו מהרעיון מאוד.

התאומים ואחותו הקטנה התחילו לצייר שלטים וציורים כדי לתלות על הדוכן והוא ואחותו הגדולה, התחילו למיין את החפצים ולשים בארגז גדול את כל מה שהם רוצים למכור.

כשחזרו מהלימודים, הם הורידו שולחן למטה לרחוב וסידרו את כל החפצים והדביקו עליהם מחירים. הם התרגשו מאוד, האחים הקטנים רצו בין כל האנשים והציעו להם לבוא ולקנות מהם ומשה עמד בדוכן והיה אחראי לקחת את הכסף ולהחזיר עודף.. זה היה יותר קשה ממה שהוא דמיין וגם הגיעו פחות אנשים ממה שהוא חשב.

לקראת הערב, הם התחילו לאסוף את הדברים ואז הגיע לדוכן איש שביקש לקנות כמה דברים לנכדים שלו, משה שמח מאוד והודה לו והאחים הקטנים שלו עמדו ליד ושאלו את משה “אז עכשיו יהיה לנו בית?” משה לא התייחס כי היה עסוק בלהחזיר עודף אבל האיש שמע את הדברים ושאל מה הכוונה? משה התבייש קצת אבל בסוף סיפר לאיש שהם פתחו את הדוכן בגלל שאין להם מספיק כסף לשלם לשכר דירה והם רוצים עם הכסף הזה לעזור להורים כדי שימצאו בית ויהיה להם איפה לגור.

האיש שאל את משה איך קוראים להורים שלו ואיפה הם גרים, אבל משה לא הכיר את האיש ולכן לא ענה לו.. רק אמר שהם גרים כאן בשכונה. ואז האיש שאל אם קוראים להורים שלו יוסי ובת-אל. משה היה מופתע ממש ורק הנהנן בלי קול ולא הצליח להבין מאיפה הוא יודע. האיש חייך אליו ואמר: כל הכבוד לכם, אתם ילדים טובים מאוד. אבל מחר אין צורך שתפתחו את הדוכן שוב. משה לא הבין. אבל האיש רק חייך והלך.

למחרת כשמשה קם הוא שמע את ההורים שלו מדברים בהתרגשות ושמחה מהסלון, משה הלך אליהם והם מיד ראו אותו וחיבקו אותו חזק. אנחנו נשארים בבית הם אמרו, לא צריך לארוז אנחנו נשארים כאן. מה קרה משה שאל? אמא שלו אמרה שבעל הבית התקשר בערב ואמר להם שחשב על זה עוד קצת.. והחליט להוריד את מחיר השכירות של הבית. זה נס! אמרה אמא, מרוב שהייתי המומה שאלתי אותו כמה וכמה פעמים אם זה בטוח והוא רק אמר שאתמול כשקנה לנכדים שלו מתנות הוא הבין שיש דברים יותר חשובים מכסף.

משה חייך וחיבק את ההורים שלו, עכשיו הוא הבין איך האיש ידע את השמות שלהם.