הילדים הגיבורים
מאת כרמל לנקסנר כיתה ג’3 בית ספר חמדת
היה היה פעם ילד בשם דויד. והיה לו חבר טוב בשם אריאל. והם היו חברים טובים מאוד. יום אחד הם רבו והתווכחו. ודויד אמר לאריאל: “אני יותר לא חבר שלך”. אריאל ניפגע מאוד ואמר בציניות: “בסדר… מי צריך אותך?” ואז המחנך של הכיתה אמר: “למה אתם רבים? אתם כל כך חברים טובים.”
מיד אחרי זה, ננעל בית הספר וכל הילדים והמורים נבהלו ואמרו “מה קרה?” בצעקה גדולה. כל ילדי כיתה ג’ 3. אז דוד אמר: “אריאל ואני נציל את המצב”, המורה אמרה להם “וואי איזה גיבורים אתם!” אמר דויד: “כן, הכל עלינו”. אמר מחנך הכיתה: “לא הרגע רבתם והתווכחתם?” אמר דוד אל המחנך: “נכון, נעשה שולם ונתחיל להציל את בית הספר”. אריאל אמר: “טוב, בוא נעשה שולם”, הם עשו שולם והתחילו להציל את בית הספר. הם רצו לאב הבית, ושאלו “יש לך מסור?” אב הבית אמר “בטח, אבל תזהרו”. טוב אמרו דוד ואריאל, ניסו לנסר עם המסור ללא הצלחה. אמרו “אוף לא הצלחנו”. אמרו “טוב ננסה דרך אחרת”, הם הלכו וחקרו את השער ברזל וגילו שיש חור למפתח, דוד אמר “יש לי רעיון”. “איזה רעיון?” שאל אריאל. הוא אמר שאם ניקח ( ברשות) את המפתח של אחד המורות וננסה לפתח את השער ברזל אולי הוא יפתח. טוב אמר אריאל “רעיון יפה”. הלכו אל המורה שיראל ושאלו אם אפשר להשאיל שניה את המפתח, המורה שיראל אמרה טוב. לקחו את המפתח והלכו אל השער ברזל וניסו ולא הצלחו לפתוח. טוב נעשה משהו אחר, חקרו את השער ומצאו סיסמה מיוחדת. הלכו דויד ואריאל ומצאו את המורה לקודים וקראו לו, אמר “אני בא”. ובאו להראות לו את הסיסמה המיוחדת. אמר המורה לקודים “זה קוד מיוחד, אני לא יודע לפתור קוד כזה מיוחד”, אמרו שוב נכשלנו. טוב אמר אריאל, פרשתי, “לא” אמר דויד “לא נכשלנו, בהתחלה בכלל התווכחנו איך הגענו לכל הבלגן הזה, אל תוותר בטוח יש עוד דרך טוב יותר מזה”. דויד לא ויתר. אריאל ניזכר במה שקרה שהם הבטיחו שהם יצילו את בית הספר וניזכר בזה שכל הילדים והמורים מחכים שהם ייפתחו את שער בית הספר. טוב הסתובב וראה את כל הדמעות שיצאו מעיניו של דויד, אמר אריאל לדויד, נזכרתי מההבטחה שלנו לכל בית הספר. אמר אריאל “יש לי רעיון”, “מה הרעיון?” שאל דוד בהתלהבות. הרעיון הוא שניקרא לכל בית הספר אמר דויד, וכולם יחד יתנפלו על השער והשער ישבר. “איך לא חשבתי על זה קודם” אמר דוד. טוב קראו לכל בית הספר, אמר דוד בואו כולם נתנפל על השער, ואז השער יקרוס, טוב כל בית ספר התנפלו על השער וזה לא עשה כלום. דויד ואריאל אמרו לא נורא אל תוותרו. ואז ניסו פעם שנייה ולא הצליחו ואז ניסו פעם שלישית , ואז השער קרס כולם בירכו שהחיינו והגענו לזמן הזה. וכל ילד, וילדה ומורה ומורה, חזרו לביתם בשלום.
(אל תדאגו, אב הבית הגיע לתקן את השער)
