הילדה שתרמה את כספה מאת אלונה הכהן ה’3
מעיין היא ילדה בת 10. למעיין הייתה משפחה גדולה, היו לה שלושה אחים ואחות אחת. בסך הכל היו במשפחתה שישה.
בכל בוקר מעיין קמה בשעה 7:00.
ב7:15 היא מצחצחת שיניים, מתלבשת ומסתרקת וב8:00 יוצאת לביה”ס.
יום אחד ב8:00 מעיין יצאה לביה”ס.
ב8:20 נכנסה לכיתה והתיישבה בכיסא הגבוה שלה והתחילה להתפלל.
בהפסקת עשר מעיין ניגשה לחברות שלה ושאלה אותן: “רוצות ללכת לאכול פיצה היום?”
חברותיה הסתכלו עליה בשמחה וענו לה “בטח, נשמח!”
למעיין ולחברותיה היה הרבה מאוד כסף מדמי כיס שקיבלו, אז הן קבעו לצאת לאכול כמעט שלוש פעמים בשבוע.
בסוף היום מעיין חזרה לביתה והכינה שיעורים.
אחרי שעה וחצי מעיין לא שמה לב והשעה הייתה כבר 5:00 בצהריים והיא קבעה עם חברות עוד רבע שעה בפיצה, מעיין נעלה נעליים לקחה מסכה והלכה.
מעיין מעולם לא אמרה להורים שלה שהיא הולכת אחרי הצהריים לקנות אוכל עם חברות, היא תמיד אמרה להם שהיא הולכת לחברה שלה שגרה במרחק של שתי דקות מהם.
אחרי שעתיים מעיין חזרה הביתה ואמה חיכתה לה בדלת. כשמעיין נכנסה אמה ראתה שהיא עם כסף ביד ושאלה אותה: “מעיין למה לקחת כסף?”
מעיין חששה להגיב כי לא ידעה כיצד אמה תגיב.
אחרי מספר שניות מעיין ענתה לה “הלכתי לפיצה עם חברות לא אמרתי לך כי פחדתי שלא תסכימי.”
לאחר שאמה שמעה את דבריה היא אמרה לה: “מעיין אני לא כועסת הכל בסדר, אבל את גם לא צריכה לשקר לי. פעם הבאה תגידי לי את האמת, והאמת שאני רוצה להציע לך אולי לתרום חלק מכספך לאנשים נזקקים, זו מצווה גדולה.”
אחרי שמעיין שמעה את אמה היא אמרה לה: “טוב אני אחשוב על זה.”
בבוקר שלמחרת מעיין קמה, צחצחה שיניים, התלבשה, הסתרקה ורצה מהר לביה”ס.
בשעה 4:00 אחרי הצהריים הסתיים השיעור האחרון. אחרי ביה”ס מעיין הלכה לחברתה.
כשמעיין וחברתה הגיעו לבית חברתה, מעיין סיפרה לחברתה את מה שאמה הציעה לה אתמול לגבי התרומה.
לאחר חצי שעה שמעיין וחברתה התלבטו הן הגיעו להחלטה שהן הולכות לתרום חצי מכספן לאנשים נזקקים, והן שמחו מאוד.
ב6:00 בערב מעיין חזרה הביתה ורצה להתקלח ולאכול ארוחת ערב, בשעה 8:00 מעיין הלכה לישון.
יום למחרת מעיין וחברתה הלכו יחד לביה”ס, כשהן הגיעו הן התיישבו מיד במקום עם חיוך רחב.
בהפסקת עשר חברותיהן ניגשו אליהן ושאלו אותן: “למה אתן כל כך שמחות?”
מעיין וחברתה סיפרו לכל הבנות על ההחלטה הנהדרת שאתמול החליטו לעשות.
כשהבנות שמעו את הסיפור, הן כל כך התרשמו שגם הן החליטו שהן תורמות.
בסוף היום כל הכיתה שמעה והחליטה גם לתרום, ומעיין וחברתה היו מאוד שמחות.
ב4:00 כשהסתיים השיעור האחרון, מעיין רצה ב’ספרינט’ הביתה כדי לספר לאמה על ההחלטות של הילדים בכיתה היום.
אחרי שמעיין הגיעה הביתה וסיפרה לאמה על הסיפור אמה מאוד התרגשה וחיבקה אותה חזק חזק.
יום למחרת כל הילדים בכיתה לא הלכו לביה”ס. הם החליטו ללכת לתרום באותו יום את הכסף שלהם, הילדים כל כך נהנו לתרום שכבר הגיע הערב. לאחר מספר דקות כל הילדים התפזרו לבתיהם.
באותו ערב הילדים התכתבו בטלפון וכה התרגשו שהתקשו להירדם.
וביום למחרת הם חזרו לביה”ס כרגיל אך עם חיוך רחב על פניהם.
סוף הסיפור!!
