הילדה שניסתה להצליח
היי שלום לכם קוראים יקרים! שמי מירי ואני בת שבע וגרה בחדרה. אני הולכת לבית ספר בשם ״מיתרים״ והולכת לחוגים: שחייה, ריקוד ובלט. הבעיה היחידה היא שבבלט אני חדשה ולא כל כך טובה, וכל החברות שלי טובות בבלט. כשאני אומרת חברות זה ממש לא נכון! דווקא כולם חברות שלי חוץ מאחת. קוראים לה רחל והיא לא אוהבת אותי, אני לא יודעת למה אבל היא פשוט לא אוהבת אותי אז אני לא אוהבת אותה.
ֿ
כל הסיפור התחיל ביום ראשון (שזה היום של חוג בלט) של הפעם השלישית שלי בחוג בלט. ממש התרגשתי לקראת החוג עד שנזכרתי שגם רחל תהיה שם.
התחלתי קצת לדאוג מה יקרה. ״מה היא תגיד לי? מה אם היא תגיד דברים רעים עלי לחברות שלי שלא נכונות?״ חשבתי לעצמי. אבל עד מהרה כל המחשות שלי הלכו כי אמא אמרה שזמן ללכת לחוג.
בדרך לחוג חשבתי לעצמי ״זה באמת משנה מה רחל חושבת או תגיד עלי?״ אבל מצד שני כן אכפת לי מה היא תגיד או תחשוב עלי. כשהגעתי למרכז הבלט (זה איפה שאנחנו מקיימים את החוג שלנו) אמא חיבקה אותי ואמרה לי ביי וזה שיפר לי את המצב רוח. כשנכנסתי כל החברות שלי היו שם וגם רחל היתה שם. אמרתי שלום ואף אחד לא ענתה לי שלום חוץ מרבקה. כנראה רחל אמרה דברים רעים עלי לחברות שלי אבל רבקה לא האמינה. הלכתי לשירותים והתלחתי לבכות עד שרבקה באה ואמרה לי ״תתעלמי מהבנות האלה״. החלטתי להקשיב לה ולתת לה לעזור לי. ואז פתאום שאלתי ״למה רחל לא אוהבת אותי?״ רבקה אמרה לי שהיא לא ידעה למה אבל ידעתי שהיא ידעה כי היא קצת היססה. כשחזרנו לחדר שבו אנחנו מתאמנות בבלט, המורה פנינה (היא המורה שלנו לבלט) כבר היתה שם. היא ראתה שמשהו לא בסדר ובאה לשאול אותי מה קרה. אמרתי שאני לא רוצה להגיד אבל תודה והיא חייכה ואמרה ״אם את תצטרכי משהו אני תמיד פה בשבילך״. אמרתי תודה והתחלנו בשיעור.
בשיעור היינו צריכות לעשות עמידה ראשונה ובטעות נפלתי וכולם (חוץ מהמורה פנינה ורבקה) צחקו עלי, כולל רחל. המורה פנינה אמרה שזה לא יפה לצחוק על ילדה שהיא נפלה כי כולם עושים טעויות לפעמים. וככה המשכנו בשיעור. בסוף השיעור המורה אמרה לי שהיא תדבר עם אמא של רחל על מה שרחל עשתה לי. החלטתי שאם היא כבר עוזרת לי, כדאי לי להגיד לה למה אני עצובה. אז סיפרתי לה את כל הסיפור. כשסיימתי לספר לה היא אמרה לי ״ מירי יקרה, את ילדה כל כך מיוחדת, יפה ועדינה. את לא צריכה להתייחס לדברים האלו״. ״אבל אני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה״ אמרתי למורה שלי. המורה חייכה וקרצה אלי ואמרה לי ״נדבר על זה שבוע הבא, להתראות!״
כל השבוע לא ידעתי על מה המורה שלי דיברה. חשבתי שוב ושוב על מה שהיא אמרה ולא הבנתי למה היא פשוט חייכה וקרצה אלי, ולמה היא התכוונה. כשעבר השבוע אמא לקחה אותי לחוג ובדרך היא אספה את אבא מהעבודה. כשהגעתי לחוג, המורה אמרה ״שלום מירי, את יכולה לבוא איתי לצד שנייה?״ ״בטח״ עניתי לה. המורה הובילה אותי לחדר קטן בקצה המסדרון והתחילה להסביר לי מה קרה וזה מה שהיא אמרה לי.
״מירי דיברתי עם אמא של רחל והיא אמרה לי שרחל לפעמים פשוט מקנא באנשים אז היא עושה דברים כאלו. אז החלטתי לדבר עם רחל והסברתי לה כמה דברים ואיך להתמודד עם זה. עכשיו היא מבינה ותהיה נחמדה אלייך״.
״תודה המורה, אני ממש מעריכה את זה, תודה!״ ממש שמחתי ונכנסתי לתוך חבר הבלט שבו אנחנו מקיימות את החוג ותנחשו מה…
רחל היתה שם וברגע שהיא ראתה אותי היא חיבקה אותי ואמרה ״סליחה מירי על כל מה שעשיתי לך, פשוט כל כך קנאיתי בך שאת יפה, עדינה ועוד. אני ממש מצטערת, את סולחת?״ ״כן!!!״ אמרתי בשמחה וחיבקתי אותה בחזרה. ומהיום הזה לא הייתי בלחץ על זה ואני ורחל היינו חברות הכי טובות.
