פעם הייתה ילדה בשם נורי. כולם הציקו לה והיא הייתה הילדה הכי מגושמת בכיתה, ואיזה קטע זאת אני!
אז שלום! כמו שאמרתי, קוראים לי נורי. כולם מציקים לי וצוחקים עלי ואלה החיים שלי. אני לומדת בבית ספר ברומא ושמו המלא הוא “בית ספר שמשנה את החיים”, כן אני יודעת שזה שם מוזר .
אז בואו נתחיל מההתחלה. לפני שנה עברתי לגור כאן בגלל שאמא שלי הייתה צריכה ללמוד משהוא מסובך, אני לא ממש יודעת. יש לי פה כמה חברות ,טוב לא בדיוק חברות אלו: הפח, הכיור, השולחן, והבית. ההורים שלי הפסיקו לדבר איתי, למה ?בואו ותתחילו לקרוא. אני כתבתי את הספר על החיים שלי בבית-ספר החדש שלי. בואו יוצאים למסע! כשעברתי לגור כאן לא הכרתי אף אחד לכן ההורים שלי תמכו בי ועזרו לי בכול מה שקשור לבית-הספר או בכלל בכללי, וגם עשו בשבילי את העבודות עד שהייתה עבודה שהייתי צריכה לעשות. ההורים שלי החליטו לא לעזור לי כי אני צריכה להיות עצמאית. אני לא אשקר, זה קצת מעצבן כי אין לי רעיון לעבודה שאני צריכה לעשות. המורה ביקשה לקחת דף ולכתוב חיבור על היוונים. אני בכלל לא מבינה את מה שמסבירים לי כי כל פעם שהיה לנו שיעור על היוונים לא הצלחתי להקשיב כי כולם דיברו עלי התלחששו וצחקו. טוב אולי קצת הגזמתי עם ההתלחשויות אבל הרגשתי כך. אז איפה היינו? כתבתי חיבור גרוע כי זאת הייתה הפעם הראשונה שכתבתי חיבור לבד. ככל שעשיתי יותר עבודות בעצמי ההורים שלי התרחקו ממני והתחלתי להרגיש בודדה יותר. ועכשיו הנה הגיע הרגע שאני חיכיתי לו יותר מכל, יש ילדה חדשה ורציתי להכיר אותה ואולי סוף סוף תהיה לי חברה יותר טובה מפח, כיור, שולחן, ובית. אני בטוחה שמחר אני אכיר אותה והיא אולי תהיה החברה הכי טובה שלי והיחידה שלי. אני כבר לא יכולה לחכות! קמתי והלכתי לבית-הספר והייתי מופתעת כי ראיתי אותה ליד הבנות של הכיתה והיא חייכה אלי אבל ישר אחרי זה צחקה עם כולם והצביעה. הבנתי שטעיתי והתחלתי להתעצבן כל כך עד שבן רגע נוצר ערפל ענק שכיסה את השמים. לא הבנתי מה קורה שמעתי הרבה צרחות מסביבי . פתאום ראיתי שאני בבית החולים. הרופאים אמרו לי שהתעלפתי ואת הערפל רק אני ראיתי, אבל אני הייתי בטוחה שהוא היה אמיתי. עברתי כמה בדיקות וחזרתי הביתה. שם חיכתה לי הפתעה שאני אפילו לא יודעת אם זה רע או טוב. היתה שם מפלצת גדולה שנראתה די יפה למרות שירד לה המון ריר. ראיתי בחלון שכל אנשי השכונה- הילדים וההורים שוכבים על הרצפה כאילו מישהו כישף אותם. הבנתי שזו היתה המפלצת. הבנתי גם, שהכול תלוי בי! אבל רגע אני עוצרת בשיא המתח ומרגיעה אתכם. למפלצת היה מגבון והיא כל הזמן ניגבה את הרוק שלה אז לא להיבהל… ממשיכים! לא ידעתי מה לעשות והתחלתי לצרוח. פתאום, ראיתי שעל השולחן יש משהוא שניראה כמו חרב. לקחתי אותה והבנתי שאני צריכה להכות במפלצת. התחלתי להכות ולבכות. תוך כדי שאני בוכה אחת הדמעות פגעה במפלצת והמפלצת נמסה כל כך עד שהיה ריר כמו מים על הרצפה. ברגע שזה קרה, כולם התעוררו והכל חזר לקדמותו. מאותו רגע, כבר לא הייתי בודדה! ההורים שלי חזרו להיות קרובים אליי, היו לי הרבה חברות, וקראו לי “הילדה שהצילה את העולם”.
