הילדה מחכה
פעם הייתה ילדה שקראו לה שקד. שקד הייתה מקובלת בכיתה והיו לה 2 “שפוטות” שקראו להן יעל ונועה. שתיהן כל הזמן היו לצידה ואם משהו היה מצחיק את אחת הבנות ישר שקד הייתה עושה להם פרצופים. שקד הייתה סוג של מלכה. בבוקרו של יום אחד שקד התלבשה והתארגנה וכשהיא סיימה להתלבש היא יצאה מהבית והלכה לאוטובוס. כשהיא הגיעה לבית הספר ועלתה לכיתה, המורה הודיעה שעוד מעט תגיע ילדה חדשה לכיתה. אחרי כמה דקות הילדה הגיעה וכשהיא נכנסה המורה ביקשה ממנה להציג את עצמה. הילדה אמרה שהיא בת 11 וחצי וקוראים לה הילה. המורה אמרה “איזה שם יפה” וביקשה ממנה שהיא תגיד מהיכן היא הגיעה. הילה ענתה שהיא הגיעה מחיפה ושם היה לה בית קטן ושההורים שלה רצו בית יותר גדול. היא סיפרה שהיא לא רצתה לעזוב את הבית בגלל שהיה לה ממש כיף בחיפה, למרות שהיה לה בית קטן. הילה הוסיפה ואמרה שהיה לה שם מלא חברות והיא לא רצתה לעזוב אותן ובמיוחד את החברה הכי טובה שלה, אבל לא היה לה ברירה. היא סיפרה שהיא ביקשה מההורים שלה לארגן מסיבת פרידה וההורים הסכימו. כשנגמרה המסיבה הילה נפרדה מכל החברות וכשכולן הלכו הילה אמרה להורים שלה שהיה לה ממש כיף. כשהגיע הלילה היא נכנסה למיטה והתחילה לבכות ולאחר חצי שעה היא נרדמה. כשהגיע הבוקר אמא שלה אמרה שיוצאים והילה נפרדה מהבית ויצאה בבכי. כשהם הגיעו לבית החדש, סיפרה הילה, היא כבר הרגישה הרבה יותר טוב. כשסיימה הילה את דבריה המורה אמרה לה ללכת לשבת באיזה מקום שתבחר. הילה בחרה במקום שליד נועה אחת מהשפוטות של שקד. בהפסקת האוכל שקד והשפוטות שלה באו אליה ושאלו אותה אם היא רוצה להיפגש איתם אחרי צהריים בקניון בשעה 5. הילה ענתה לשקד שהיא תשמח ללכת איתם. כאשר הגיע סוף יום הלימודים הילה יצאה מבית הספר בשמחה. כשהילה הגיעה לבית היא חלצה את נעליה ואמא שלה שאלה אותה אם היא רוצה לאכול משהו. הילה ענתה: “כן אמא” אמא שאלה מה היא רוצה לאכול והילה ענתה שהיא רוצה קציצות ואורז. אמא של הילה הגישה לה את האוכל לשולחן והיא החלה לאכול בתאבון רב. אמה שאלה אותה איך היה היום הראשון בבית הספר והילה ענתה שהיה כיף וכבר היא התחברה עם שלוש בנות. אמא שלה אמרה איזה יופי אני בטוחה שיהיה לך עוד מלא חברות. ואז הילה נזכרה בזה שהיא צריכה ללכת עם שקד והשפוטות שלה לקניון. הילה שאלה את אמא שלה: “אמא, זה בסדר שאני אלך עם חברות לקניון?” ואמה ענתה שאפשר. הילה הייתה מאושרת ומלמלה לעצמה בשקט שזה היום הכי מאושר בחיים שלה והלכה להתארגן. כשהילה סיימה להתארגן היא שאלה את אמא שלה אם היא יכולה להקפיץ אותה לקניון. אמא שלה ענתה: “שבשמחה הילה אקפיץ אותך אבל עוד כמה דקות”. הילה אמרה לאמה אחרי כמה דקות בואי נצא. אמא שלה אמרה הנה עכשיו אנחנו יוצאות. הם הגיעו לאוטו ונסעו לקניון וכשהם הגיעו הילה אמרה שלום לאמא שלה והילה התקשרה לשקד וכששקד ענתה הילה שאלה אותה איפה היא שקד אמרה שהיא עוד שנייה מגיעה. הילה חיכתה שם הרבה זמן ושקד עדיין לא הגיעה. הילה אמרה לעצמה שזה לא נורא – “בסוף זה רק קניון”. למחרת שקד ביקשה מהילה סליחה והילה סלחה לה ומאז הם נהיו החברות הכי טובות.
