שלום, אנחנו ביער ואנחנו מחפשים פטריות. עוד מעט נלך הביתה ונכין את הפטריות . אתם יודעים מה הפטריות הטובות? אופס, שכחתי להגיד איך קוראים לי! השם שלי הוא לינוי ולאמא שלי קוראים נעמה, לאח שלי קוראים רועי ולאחותי קוראים אביגיל ואני גרה בכפר שקרוב ליער בגלל זה אני ביער. הלכתי עם אביגיל ליער. רגע, איפה היא ? אביגיל! אביגיל! איפה היא יכולה להיות? אני לא יודעת איך לצאת מכאן אני מפחדת ממש! אולי אני אצעק? איך יוצאים מפה ? ואולי אני אלך בעקבות העלים? זה עובד בסיפורים אבל ממציאים את זה, אולי היא הלכה לקרוא לאמא שתעזור לה לחפש אותי…הם יחזרו בקרוב ואז נלך הביתה. פעם בטיול עם הכיתה שלי אמרו שאם נאבדים צריך להישאר במקום, אבל אני רוצה ללכת להמשיך לחפש פטריות! רגע , מה אני שומעת פה? קוראים בשם שלי? וזה דומה לקול של אמא ואביגיל בוא נרוץ לכיוון שלהם… ואז רצתי אליהם ובין השיחים ראיתי את אמא אביגיל ורועי.וצעקתי: אמא! אביגיל! רועי! ורצתי אליהם והתחבקתי איתם והייתי נורא שמחה והרגשתי שירדה לי אבן מהלב ואז הם אמרו לי :אל תלכי בלי לתת יד למי שבא איתך! הם אמרו לי שאם אני עוד פעם נאבדת אז הם לא ירשו לי ללכת ולאסוף פטריות .
פרק שני
הלכתי לבית הספר ופגשתי את החברה הכי טובה שלי בדרך, קוראים לה אן וממש כיף לשחק איתה! אבל היא לא הגיעה לבית הספר, לכן התקשרתי אליה, אבל ענו ואמרו :”והקליפה סלומהי נוספה ואלכיסנופהוכולוני”! ולא הבנתי כלום ממה שאמרו.. מה קרה שם? אולי היא בצרה? אז אני חייבת להציל אותה! בואו נלך לאמא שלי ונשאל אותה עם היא מסכימה. אז הלכתי ושאלתי: “אמא אפשר ללכת אל אן?” אבל לא סיפרתי לה מה קרה עם שיחת הטלפון והיא מייד הסכימה אבל כשהיא אספה אותי מבית הספר אז אמרתי לה שאן לא הגיעה לבית הספר. לא רעיון טוב להחסיר לימודים. אמא אמרה: “תבדקי אם היא חולה או לא מרגישה טוב, תמסרי לה רפואה שלמה …” “טוב…אמא…. בסדר…” “מה קרה? “שאלה אמא “למה את מגמגמת ומפחדת להגיד לי מה שאת רוצה להגיד? אני לא מבינה… אני יודעת מה קרה לך, את גם לא מרגישה טוב.” “אבל אמא!” “בלי אבל! לכי מייד למיטה לינויוש! בבקשה! את ממש לא מרגישה טוב! מחר נלך לרופא… מקווה שאין לך מחלה קשה! אני אלך במקומך לבית של אן. תגידי לי מה שאת רוצה להגיד לה” . “אבל… זה… פרטי…” “עוד פעם המחלה הזאת?! בסדר, רק תגידי לה שתתרפאי, בסדר?” “לא! ” אמרתי . “מי זאת אומרת לא ? לא עונים לי ככה! לכי לחדר שלך עכשיו לינוי אלשטיין!” ככה היא קוראת לי כשהיא כועסת עליי, עם השם משפחה ולא בשם חיבה שהיא המציאה לי. ומה עם אן? אני מאוד דואגת לה, מקווה שהיא בסדר… אמא שלי חושבת שיש לי מחלה, אבל זה לא נכון! אני בריאה לגמרי !אני מקווה שהיא לא תדע על שיחת הטלפון המוזרה שהייתה לאן, או שזה היה בכלל מישהו אחר? מקווה שזו הייתה היא… אני חושבת שאולי יש לה מחלה קשה, או שמישהו לקח לה את הטלפון, או שפרצו לה לבית…אני מקווה שהיא בסדר….
