פעם אחת הייתה ילדה שקראו לה מיה. מיה גרה בצרפת, היא הייתה דתייה ושומרת תורה ומצוות. כל הסיפור הזה התרחש בחג העצמאות.
מיה הייתה ילדה יחידה, חכמה ונבונה, להורים מאוד עסוקים. היא הייתה מלאת אושר וחייכנית, הכירה את כל העיר, ואז יום אחד, כל המשפחה — כלומר, אבא ואמא שלה סיפרו לה בארוחת הערב שהם והיא טסים לאיטליה לחודש.
מיה מאוד התאכזבה. היא נולדה בצרפת, הכירה את כולם, את בית הספר שלה, את השכונה שלה, אפילו את יוסי השכן שכל יום היה נוסע ברכבת לצד השני של המדינה. יום למחרת, חזרה הביתה מבית הספר בבכי גדול וארזה את המזוודה בכיתה. היא בכתה עד שההורים שלה חזרו מהעבודה, ואז הכינו לה אוכל.
מיה פתחה את הדלת והלכה לאכול. היא עדיין המשיכה לבכות, וההורים שלה קמו מהשולחן וחיבקו אותה. הם אמרו לה: “אנחנו מבינים את הצער שלך. אנחנו גם עצובים שאנחנו טסים, זה קשה לנו, אבל אנחנו מתמודדים עם זה. אנחנו מאמינים בך שתתגברי על זה”.
ומיה ענתה: “תודה לכם על הכל, אני עכשיו יותר חזקה.” היא התיישבה לאכול, ואז הגיע הלילה. היא דיברה עם חברות שלה וסיפרה להם, ואז ניתקה את השיחה והמשיכה לבכות.
ההורים שלה שמעו אותה ונכנסו לחדר שלה. הם ניסו לנחם אותה, ואיחלו לה לילה טוב. הם כיבו את האור ויצאו. הם הלכו לסלון וחשבו איך אפשר להרגיע את מיה.
בבוקר, מיה קמה עצובה, התלבשה, התארגנה, והלכה לבית הספר. עבר כבר חודש, והיא כבר הייתה צריכה לטוס. יום לפני הטיסה, היא וההורים שלה התיישבו לאכול. היא שאלה: “למה צריך לטוס לאיטליה? למה ?”.
היא אמרה: “אני רוצה להישאר בארץ מולדתי, עם החברות והמשפחה שלי”.
וההורים שלה אמרו: “צריך קצת לנפוש, ללכת להכיר עולמות חדשים. אולי תכירי חברים, מי יודע? אולי יהיה לך כיף. אם תחשבי טוב, יהיה טוב”.
מיה נרגעה מדברי אמא שלה והלכה לישון. בבוקר היא קמה, התלבשה, התארגנה, והם יצאו לשדה התעופה.
באמצע הטיסה, מיה הסתכלה בחלון לראות את הרקיע, וגם קצת להירדם. עד שסוף סוף הם הגיעו, והמלווה הסבירה להם היכן החדרים. היא סיפרה להם על המקום.
מיה פתחה את הדלת וגילתה בצד משהו ענק מכוסה במפה. היא הורידה את המפה וגילתה כלי נגינה! היא לא ידעה איך קוראים לכלי הזה, ואז היא התיישבה על הכסא שהיה בחדר ופרטה עליו.
ההורים שלה שמעו אותה, ולא יכלו לעמוד בזה. הם נכנסו לחדר וראו אותה מנגנת על נבל, והיא לא ידעה לנגן. אז אמא שלו התיישבה וסיפרה לה שסבתא שלה הייתה מנגנת על הכלי הזה, וסבא שלה נפטר כשהיא הייתה קטנה, עוד לא הבינה
היא אמרה: “הכלי הזה משמיע קולות יפים ורגועים. אני רוצה שתזכרי את הצלילים האלו לתמיד
