לאה קמה מהמיטה שלה. היא רואה את לוח השנה שלה, ורואה דבר מיוחד. היה יום ראשון של בית ספר! היא לבשה את התלבושת החדשה והיא אוהבת אותה, כי היא יפה מאד. היא הלכה למטבח מהר, אכלה דייסה ושתתה מיץ תפוזים. “אמא, אמא!” לאה אמרה. “אני מתרגשת מאוד ליום הראשון של בית -ספר!” אמא צחקה. “שיהיה לך כיף! האוטובוס מגיעה עכשיו.” לאה הלכה לאוטובוס. היא ישבה לבדה וקראה את הספר חתול תעלול, מאת דוקטור סוס.הן באו לבית ספר ולאה הלכה לכיתה שלה. השם של המורה גברת אהבה. הילדות לומדות חומש, ונביא לפני ההפסקה. במשך ההפסקה, לאה רואה ילדה חדשה עומדת לבדה. לאה ניגשה אליה. “מה השם שלך?” לאה שאלה. “ברכה,” היא ענתה. “את רוצה לשחק אתי?” לאה שאלה את ברכה. “כן!” ברכה אמרה בשמחה. הן שחקו משחק קלפים. אחרי ההפסקה, נעמי נתנה עוגיות, כי היום יום ההולדת שלה. היא הלכה לשולחנות של לאה וברכה. “את רוצה ורוד או כחול?” נעמי שאלה. “ורוד.” ענתה לאה. “ברכה?” שאל נעמי. “אני לא רוצה,” ברכה אמרה בעצבנות. “למה?” נעמי התפלאה. עכשיו יש קבוצה של בנות מסביבה. “כ-כי אני לא אוהבת לאכול סוכריות,” היא גמגמם. כלם נסוגו לאט. ברכה התחילה לבכות. “אני נחשתי שאת לא רוצה להיות חברה שלי” “לא, לא!” לאה צעקה. “אני רוצה להיות חברה שלך.” ברכה שמחה. “תודה, לאה.” ברכה אמרה. הפעמון צלצל. “שלום לאה!” קראה ברכה. לאה נופפה חזרה. “שלום אמא!” לאה קרא. “שלום לאה” אמא אמרה “איך היה היום שלך?” “מדהים!” לאה אמרה. “טוב” אמא עונה. “בואי לארוחת ערב.” “מה אנחנו אוכלים?” לאה שאלה. “נקניקיות ואורז.” אמא עונה. דלת הכניסה נפתחה. “אבא!” לאה צעקה. אבא חוזר הביתה מאוחר, כי הוא דוקטור. “שלום אבא!” לאה אמרה. “שלום לאה!” אבא אומר עם חיוך. “היה יום מדהים!” לאה אמרה. “טוב, טוב.” אבא אומר. לאה אכלה ארוחת ערב, התקלחה והלכה לישון. במיטה, היא עשתה בקשה לה’. בבקשה, תן לי ברכה, שיהיו לי חברים, לאה חשבה. ואז היא נרדמה. בבוקר, היא קמה ואמרה מודה אני. היא התלבשה ואכלה ארוחת בוקר. האוטובוס בא. “שלום אמא!” לאה קרא. באוטובוס, לאה ישבה עם דבורה, ילדה מהכיתה שלה. “מי החברות שלך?” דבורה שאלה. “ברכה” לאה ענתה. “ברכה?!” דבורה כמעט צרחה. “אני לא אוהבת את ברכה. היא מוזרה. שלום.” דבורה קמה מהכיסא. “אני אתגעגע אליך.” לאה אמרה עם סרקזם. למה אנשים לא יכולים להיות נחמדים לברכה. לאה לא אהבה את זה. בבית ספר, היא לקחה את הסידור שלה והתחילה להתפלל. בתפילת שמונה- עשרה, בשמע קולינו, היא ביקשה מה’ שיהיה לברכה חברות. אחרי התפילה, גברת אהבה מלמד אותם על החגים, כי חנוכה מגיע. הן למדו הלכות חנוכה ואת הספור של חנוכה. הפעמון צלצל. “הגיע הזמן לאמנות!” גברת אהבה אמרה. כולם רצו למדרגות. “אמנות כיף מאד!” לאה חשבה. באמנות, גברת עטרה אמרה,”יש תחרות ציור לחנוכה. המנצחת מקבלת שרשרת מגן דוד.” כולם התחילו לצייר. לאה צייר סופגניה ולביבה. בסוף השיעור, גברת אהבה הכריזה את המנצח. “המנצחת היא…ברכה!” ברכה ציירה חנוכיה בחלון, וילדים משחקים סביבון.זה היה ציור מדהים. “זה טוב מאד!” קרא דבורה. “אני מבקשת ממך סליחה.” “גם אני.” נעמי אמרה. “האם את סולחת לנו?” שאלה דבורה בעצבנות. “כן, כן!” ברכה קראה. “אבל רק אם אתן תהיינה חברות שלי.” “כן, תודה ברכה!” הן אמרו. לאה חייכה. תודה ה’, היא חשבה. הבקשה שלה התגשמה.
הסוף
