בתחילת שנת הלימודים של כיתה ה הגיעה ילדה חדשה לכיתתנו , ילדה בשם נאיה. היא הייתה מאוד שקטה וסגורה וכולם חשבו שהיא מוזרה אבל אני חשבתי לעצמי :” מענין מה עומד מאחורי השקט של הילדה הזו” בצלצול כולם נכנסו לכיתה ותפסו מקומות, המורה אמרה שהגיעה אלינו תלמידה חדשה לכיתה , המורה הציעה לתלמידי הכיתה לפנות לה מקום לישיבה לידם אך לצערי אף אחד לא רצה לשבת ליד נאיה.
אני התגברתי על הביישנות הטבעית שלי ושאלתי את נאיה אם היא רוצה לשבת לידי, נאיה הסכימה ובאה לשבת. אחרי שיעור של שעתיים , שעברו כמו כל שעתיים ראשונות של תחילת לימודים, בהתרגשות, בכיף ובהנאה מסוימת של לחזור לשגרה אחרי חופשה ארוכה כל כך, במהלך השעתיים האלו התביישתי לדבר עם נאיה, הייתי ממש סקרנית לגביה אבל שתקתי, חיכיתי להפסקה, חשבתי לעצמי שבמהלך ההפסקה אולי תוך כדי משחק, אני כבר אתהה על קנקנה של אותה נאיה. אני וחבריי שחקנו “מלך השבויים” בזמן המשחק ראיתי את נאיה יושבת לבדה בשמש הקופחת, הלכתי לראות מה שלומה ,” נאיה ,למה את לא משחקת?” שאלתי, נאיה ענתה לי: “אני לא מכירה אף אחד”, ידעתי שזו ההזדמנות שלי ולכן מייד אמרתי: ” קוראים לי הילי ואני מאוד אשמח שתשחקי איתי”, נאיה חייכה אלי והסכימה. הלכנו לילדי הכיתה ושאלתי אותם אם הם יכולים לצרף את נאיה למשחק, אבל לתדהמתי הרבה הם לא רצו, הם דחו אותה, אחד הילדים אפילו אמר:” מה פתאום שנצרף את התלמידה המוזרה הזו, ילדה שאנחנו לא יודעים איך היא משחקת, אנחנו כבר בקבוצות מגובשות, אי אפשר לצרף אותה!”
החלטתי לא לוותר, שכזה דבר יהיה בבית ספרנו? בכיתתנו? זה מה שאנו עושים? ילדה חדשה בכיתה רוצה להתחבב עלינו, רוצה להשתלב ולהכיר ואנחנו נדחה אותה?? הלכתי למורה , סיפרתי על הדחייה שהייתה בהפסקה ,אבל גם בקשתי כדור כדי שאני ונאיה נוכל לפחות לשחק ביחד, המורה נתנה לנו כדור והתחלנו לשחק ביחד במסירות.
כשחזרנו לכיתה המורה דיברה על קבלת הפנים הלא כל כך נעימה של נאיה לכיתתנו, ( נאיה בינתיים נקראה ליועצת …כדי שלא תהיה בכיתה כשמהורה מדברת איתנו) המורה הסבירה לנו שהיא עולה חדשה מרוסיה, לא דוברת את השפה על בוריה, לא כל כך מכירה את המנהגים והתרבות שלנו, וכדאי שנאיר לה פנים ונעזור לה. המורה אמרה משפטים כמו: ” ואהבת לרעך כמוך”, וגם: ” מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך” ועוד פתגמים ואמרות שאנו כל כך מכירים אבל כנראה שבשעת מעשה אנו קצת שוכחים…. אחרי כמה שעות נשמע הצלצול לסיום הלימודים, נאיה בקשה את המספר טלפון שלי כדי שנוכל לדבר ולהיפגש , נתתי לה את מספר הטלפון שלי .
אחר הצהריים אני ונאיה נפגשנו בגן השעשועים ושחקנו ביחד מחבואים לאחר כמה דקות ראיתי מרחוק את החברות שלי. קראתי להן משום שרציתי שיפגשו את נאיה, כשהגיעו שאלתי אותן אם הן רוצות להיות חברות של נאיה, הן חייכו ואמרו שבוודאי שהן רוצות להיות חברות של נאיה וזאת לא שאלה בכלל. הן כבר כנראה הבינו שמה שהיה בבוקר לא היה לעניין. כדאי להיות נחמדים, לקבלת כל אחד בסבר פנים יפות. .
נאיה שמחה מאוד שיש לה עוד חברות שפגשה. שיחקנו כולנו ביחד ונאיה נגשה אלי ולחשה לי באוזן ” תודה שאת חברה שלי”.
