הילדה היתומה
הכל התחיל בורשא בשנת 1989 בבית היתומים הקטן, לבית היתומים הצטרפה ילדה חדשה.
מי זאת הילדה החדשה? שאלו הילדים. הכירו את אמי, אמרה להם מנהלת בית היתומים. אמי, את רוצה להציג את עצמך?
כן, ודאי ענתה אמי.
שלום שמי אמי ואני בת 10. הגעתי אליכם מוורשא לאחר שהורי היקרים נפטרו. בהתחלה גרתי אצל דודתי אך לאחר שהיה לי משעמם לחיות עם שני מבוגרים החליטו להעביר אותי למקום בו יש בנות אחרות בנות גילי. “אנחנו משתתפות בצערך” אמרו כולן.
“תודה רבה אמי, את בוגרת ומיוחדת”, אמרה המנהלת. עכשיו הגיע הזמן שתכירי את המקום החדש. המנהלת סקרה בעיניה את כל בנות הבית והניחה את מבטה על מאיה.
מאיה, גשי אלי בבקשה. מאיה באה בנימוס וחייכה לעבר אמי. את יכולה בבקשה להכיר לאמי את ביתה החדש? תראי לה היכן פינת המשחקים, חדר השינה, חדר האוכל, החצר ואת כל פינות הבית.
מאיה הסכימה בחפץ לב. היא פנתה לאמי ואמרה: נעים מאוד להכיר אותך אני מאיה ואת מוזמנת להכיר את המקום החדש.
מאיה הסתובבה עם אמי שעה ארוכה והכירה לה את כל הבית. לאחר ההיכרות עם הבית ביקשה אמי לנוח ואז נתנה דרור למחשבותיה.
מעניין, למה הורי מתו? למה אני צריכה להיות בבית היתומים?
האם סבתא לא מסוגלת לגדל אותי? מענין מה עשיתי לה שהיא לא רצתה לטפל בי?
אמי, “ארוחת הצהרים מוכנה” צעקה מאיה.
“אני באה” ענתה אמי.
הימים חלפו ואמי מהרהרת, מנסה להבין למה היא נמצאת בבית היתומים, האם זאת ההחלטה של סבתא שלי?
מאיה הבחינה שהילדה החדשה לא רגועה ולכן היא פנתה אליה בחיבה: את רוצה לשחק איתי?
אמי הסכימה בשמחה ובזריזות הן התחילו לשחק יחד. אמי הופתעה לראות שכולן רוצות להשתתף במשחק. “בואו הצטרפו” קראה להן אמי. וכולן שיחקו יחד. הבנות הכירו לאמי משחקים שהן הכירו ואמי הכירה להן משחקים שהיא הכירה ויחד הן שיחקו שעות ארוכות.
אמי שמחה בבית היתומים. עכשיו היא הבינה מדוע סבתא לא מגדלת אותה. סבתא חושבת שכדאי לילדה בגילה לגדול יחד עם בנות צעירות שישמשו לה כחברה.
איזה כיף לי בבית היתומים אם חברות .
