בס”ד
הילדה החדשה מאת תמר אמסלם ד’3
בית ספר “עוזיאל” בית שמש
יום אחד קמתי התארגנתי לבית הספר, וחשבתי “זה הולך להיות יום נהדר” קמתי היום מאושרת יותר מתמיד. הלכתי לבית הספר, ופגשתי את חברתי שירה. הלכנו ביחד אל בית הספר “עוזיאל”. נכנסנו לכיתה התיישבנו כל אחת במקומה, והמורה הגיעה אחרי כמה דקות בערך. בסוף השעה הראשונה הגיעה הילדה החדשה והמורה הציגה אותה “טוב זאת ליה והיא מצטרפת אלינו השנה” אמרה המורה את יכולה לשבת איפה שפנוי” ליה התיישבה לידי למדנו קצת ואז היה צלצול להפסקה .כולם יצאו להפסקה חוץ מליה.
רציתי להציע לה לשחק איתנו אבל שירה גררה אותי החוצה. אנחנו שיחקנו ופתאום ראיתי את ליה פורצת בבכי אל השירותים. רציתי לרוץ אחריה אבל בדיוק היה צלצול. אחרי כמה דקות היה צלצול וחזרנו לכיתה. בהפסקה השנייה פשוט הרגיש לי ששירה לא רוצה שאני אהיה עם ליה. כל הזמן היא גררה אותי לכוון השני כדי שלא ניפגש. אחרי שסוף סוף נגמר היום יצאתי מהכיתה ממש התקרבתי אל ליה ושוב שירה לא נתנה לי. ברגע הזה הייתי רותחת מכעס פשוט אמרתי לה “דייי תני לי מרחב למה כל הזמן את לא נותנת לי להיות עם ליה” אמרתי בכעס שירה לא ענתה לי והמשכתי להתקדם.
כשהגעתי הביתה זרקתי את התיק ברצפה והתחלתי לעלות למדרגות חדרי ואימי שאלה “מה קרה ילדונת” לא עניתי והמשכתי להתקדם כשהגעתי לסוף של המדרגה האחרונה טרקתי את דלת חדרי. אחרי כמה שעות אמא שלי נכנסה לחדר והביאה לי את ארוחת הערב. ושאלה “מה קרה ילדונת ” “שום דבר” עניתי רק מצב רוח רע” “טוב אז את יודעת מה משפר מצב רוח רע ” אמרה אמא “מה” עניתי בסקרנות רבה “ערב סרט” “יששששש” צעקתי בשמחה ” אני הולכת להכין לנו פופקורן” טוב הסרט היה מדהים. אחרי שהסרט נגמר הלכתי לישון. כשקמתי אז כל הבוקר חשבתי על איך אציע לליה לשחק איתי. אמא שלי לקחה אותי באוטו וכשירדתי מהאוטו ראיתי את שירה אבל לא דיברתי איתה.
בדיוק היה צלצול להיכנס לבית הספר. כשהגיעה ההפסקה ראיתי שליה לבד אז באתי אליה ושאלתי” למה בכית אתמול?” “כי אין לי חברים בכלל ושראיתי את כולם משחקים לא יכולתי לסבול את זה” היא ענתה לי לרגע חשבתי ואז צץ רעיון במוחי “את רוצה להיות חברה שלי” אמרתי ” אהה כן בסדר” ליה ענתה. בסוף היום שירה ניגשה אליי ואמרה לי “את ממהרת” “לא” עניתי “אז את יכולה לשמוע משהו” “כן” “טוב אז ככה אני הרחקתי אותך מליה כי פחדתי שאני אאבד אותך שאת תשחקי רק איתה את מסכימה להשלים איתי” “כן” עניתי ומאז שלושתינו חברות טובות.
הסוף
