רותם עברה דירה מעיר אחרת לעיר שלנו, ומחר היא נכנסת ללמוד בבית ספר חדש בכיתה א’. היא פחדה ללכת לבית הספר בגלל שהיא כנסת לכיתה חדשה שלא מכירה שם אף אחד. אימא שלה אמרה לה: “חמודה שלי תלכי לבית ספר, ואם את מתקשה ויהיה לך קשה, תתקשרי אלי הציגה אותה בפני הילדים: “ברוכה הבאה, רותם!” בימים הראשונים פחדה לצאת לחצר בהפסקות. המורה ראתה וניגשה אליה. הם ירדו לחצר וישבו על הספסל בגן השעשועים. המורה אמרה לרותם: “אמך דיברה איתי היום בבוקר ושיתפה אותי שאת מתקשה לבוא לבית ספר ושאת מרגישה ממש לבד בלי חברים ובלי עזרה מאף אחד”.”זה נכון”. ענתה רותם. המורה המשיכה ואמרה: “רותם שתדעי שכל התחלה היא קשה ולא תמיד נעימה, אבל דעי לך שהחברים בכיתה מאוד רוצים להכיר אותך ולשחק אתך. אם את צריכה עזרה, רותם, את יכולה להגיד לי ואני אעזור לך להתחבר לחברים החדשים שלך”.
לאחר כמה חודשים ראו שינוי לטובה אצל רותם, היו לה חברים מכל בית הספר, ובכיתה היו חברים שביקשו לשבת לידה, לשחק איתה ולהיפגש איתה אחר הצהריים.
רותם ראתה שהמורה רואה את השיפור הגדול שהיא עשתה, וזה גם השפיע על הציון שלה בלימודים. בזכות השיפור הענק בלימודים, בחרה בה המורה יחד עם עוד כמה חברים להישאר לשיעור פרטני אחרי הלימודים, ללמוד ולהתקדם ביחד. רותם כבר לא פוחדת ללכת לבית הספר, ואפילו מגיעה מוקדם כדי להספיק ולשחק עם החברים לפני השיעור הראשון. היא כבר שכחה לרגע שלא מזמן הייתה חדשה….
ואם יבוא תלמיד חדש לכיתה, רותם כבר תדע מה לעשות…
