היה הייתה פעם ילדה בשם ארבל, שגרה במגדל גדול וארוך ,
הכל היה רגיל כל הזמן. היא הייתה קמה בבוקר, ועוזרת לאמא שלה ,
אמא שלה הייתה צריכה לצאת ולקנות אוכל, כדי שיהיה מה לאכול בבית.
ארבל הכינה ארוחת בוקר, קראה ספרים, וככה הייתה מעבירה את הזמן שלה.
היא הייתה עושה הכל כרגיל, עד שיום אחד הכל קצת השתנה , היא קמה בבוקר כמו כל פעם,
אבל אז שאמא שלה כבר לא הייתה בבית ,פתאום נכנס לבית פורץ, ארבל לא ידעה
מה זה פורץ, אבל היא התחבאה מאחורי הדלת, ונתנה לו מכה בראש עם מחבת,
לארבל היה חבר קטן וקסום ושמו פיז, תמיד שהיא הייתה מפחדת היא הייתה מחבקת
ומלטפת אותו היא נורא פחדה וכיסתה אותו בשמיכה כדי שאמא שלה לא תגלה שנכנס מישהו
הביתה, לארבל פתאום היו מלא שאלות, כי היא לא רגילה לראות אנשים ,
ארבל אף פעם לא יצאה מהבית, והיא לא ידעה מה לעשות .
היא רצתה תמיד לצאת לבחוץ, ולראות את כל האנשים והצמחים , הכל !
עד שהיא החליטה לצאת מהמגדל לא משנה מה אמא תגיד.
ארבל כל כך רצתה לצאת החוצה, ששכחה את האיש שפרץ, כשירדה שמעה רעשים ,זו הייתה
אמא שלה. היא ניסתה להתחבא כדי לברוח, והיא באמת הצליחה, כשארבל ירדה והרגישה את
האדמה את העלים העצים היפים והנהר שהיה מלא במים ארבל שמחה והתרגשה כל כך ,
ולא הבינה למה אמא שלה לא הסכימה לה לצאת עד עכשיו החוצה והיא ממש כעסה והתרגזה עליה !
אולי בגלל שיש חיות טורפות ודברים מסוכנים ? מה אתן חושבות ? ארבל הייתה צריכה לכעוס על אמא שלה ?
בכל מקרה ארבל ידעה שאמא שלה גילתה שהיא לא בבית והיא תצטרך לעלות לבית ולספר לאמא שלה הכל ,
ארבל חשבה שאמא שלה תכעס ממש , ארבל עלתה למעלה וסיפרה לאמא שלה הכל ,אמא שלה אמרה שהכל
בסדר, והיא צודקת שהיא נשארה כל הזמן בבית והסבירה לארבל שזה היה בגלל שהיא פחדה שהיא תיפגע או
מישהו ירדוף אחריה ,אבל היא עדיין קצת כעסה שהיא לא סיפרה לה .
ומאז ארבל תמיד ירדה לראות הכל ,לפגוש אנשים ,ולהשקות את הצמחים הנפלאים שהיו בחוץ.
מה למדנו מהסיפור?
למדנו שצריך לספר לאמא או מישהו שאנחנו סומכות עליו, דברים שקורים לנו
גם אם לפעמים זה דברים רעים שבמקרה עשינו .
ובנוסף לא לכעוס על משהו שאמא עושה או שלפעמים היא כועסת עלינו, כי היא תמיד תמיד אוהבת אותנו ורוצה שיהיה לנו רק טוב .
