היכן את?
דבורי הסתכלה מהחלון על טיפות הגשם שירדו בחוץ, היה זה יום חורפי במיוחד, אוף! רטנה דבורי, מה אפשר לעשות ביום כזה חורפי? בעודה חושבת מה לעשות, שמעה שקוראים לה היתה זאת אמא שאמרה לה לרדת להביא לורד-השכנה מלמטה מרק. ורד היא השכנה המבוגרת מלמטה, תמיד כשבאים אליה היא מספרת סיפורים. ורד קיבלה אותה בחיוך ופתחה כרגיל בסיפור. אך הפעם זה לא היה אחד מהסיפורים שהיא מספרת תמיד, אלא סיפור שונה לגמרי שלא סיפרה לה מעולם: היה זה בילדותי, אני זוכרת שהייתי ילדה עם עיניים כחולות , ושתי צמות בהירות. יום אחד החליטו הורי ללכת לטיול בנהר. איזה כיף ללכת לנהר, להביט בעצים, ופשוט ליהנות, ובאמת כך היה-הבטנו בעצים, נהנינו וצחקנו היה פשוט כיף עד שהגיע הזמן לחזור, אספנו את חפצנו והתחלנו ללכת לכוון הבית, כולם צעדו על השביל אך אני העדפתי ללכת על קצה הנהר, אבי ראה זאת והזהיר אותי שזה מסוכן, אך לפני שסים את המשפט החלקתי לתוך הנהר, הזרם היה כל כך חזק והתחלתי להיסחף איתו, אבי נסה לתפוש אותי אך ללא הצלחה, שעות של חפושים, דאגה ובכי היכן הילדה שלנו היכן הילדה היקרה??.
כעבור כמה שעות במרחק רב:
איפה אני? מה זה המקום הזה בכלל?
‘אמא היא התעוררה!’ צעקה ילדה אחת עם תסרוקת ושמלה, ‘אוו סוף סוף אני רואה שאת בסדר!’ סובבתי את ראשי וראיתי אישה מבוגרת עם כובע ונוצה ‘את נראית נחמדה, ותוכלי לארח חברה לבטי!’ ‘תכירי זו בטי ואין לה אחיות, מהיום את אחותה, ואיך קוראים לך?’ אה.. אני לא זוכרת.. ‘הו בודאי איבדת את הזיכרון, בטח עוד מעט תזכרי, ועד אז נקרה לך עליזה! הו זה שם יפה’ האישה הסתובבה ולחשה: ‘אוו בטי איזה מזל שמצאת אותה ליד הנהר כך לא תבכי עוד שאת לבד!’.
ובמשטרה: ‘מה את אומרת גברתי?! אני לא שמעתי ספור כזה מעולם! בכל מקרה, לא ראיתי את הילדה שלך, ואני מצטער להגיד לך שאחרי ספור כזה, אני לא מאמין שהיא בחיים.. אבל את יכולה למלאות כאן פרטים ואם אי פעם נראה אותה שנדע לבוא אליך’ השוטר סיים את המשפט וצערה של רבקה גדל פי שלוש איפה הילדה שלי? לאן היא נעלמה? חיפשתי בכל מקום אפשרי איפה היא האם היא בחיים ???.
ובמרחק רב משם: ‘עליזה בואי לאכול!’ עליזה [ורד] שמעה שבטי קוראת לה ונגשה לעבר המטבח, היה זה בית גדול ומפואר התיישבתי, ושוב שאלו אותי: ‘מי את? איך הגעת לנהר? איפה את גרה?’ אני לא זוכרת כלום.. ‘אוי מסכנה, טוב לא נורא, כאן תוכלי לחיות מחדש את חייך. אני משערת שאת יהודייה.. בטח היה לך ממש קשה עם כל המנהגים המוזרים שלכם!’
וכך עברו הימים.. עליזה גדלה בחברתה של בטי וממש הפכה לאחותה והמשפחה האהובה חיפשה ללא הפסקה, עד שיום אחד:
‘קדימה בנות, הולכים לנהר! זה היום המושלם בשביל טיול!’ ‘אמא’ שאלה בטי ‘לאיזה נהר הולכים?’ ‘לנהר שבכפר’ ענתה אימה. באותו זמן גם משפחתה של ורד שהתה בנהר, והתפללה שבתה תימצא. בטי ועליזה דילגו מקדימה בעליזות, ופתאום שמעה עליזה קול נרגש שקורה לה: ‘ורד?’ ובאותם רגעים ורד התבלבלה ונזכרה בהכול זה אבא, אבא ואמא האמתיים שלי ורד רצה לאמה וחבקה אותה בחום.
ואו חשבה דבורי אף פעם לא שמעתי את הסיפור הזה.
וכך העברתי את אחר הצהרים בסיפור מענין.
