היום של יוסי

יוסי ילד מקסים, הוא בן 8 וחצי, הוא אוהב לאכול פיצה והכי אוהב לשחק כדורגל.

לחבר הכי טוב שלו קוראים יצחק והם כל הזמן משחקים יחד.

אתמול אבא הלך לקנות ליוסי ממתקים לטיול השנתי. כאשר אבא חזר מהחנות הוא הוציא מהאוטו את הממתקים והלך להראות אותם ליוסי, הבן שלו. יוסי ראה את הממתקים והוא התאכזב, כי הוא לא אהב אותם. אבל הוא היה צדיק, אז הוא לא אמר כלום. כשיוסי הגיע לאוטובוס הוא ישב ליד חבר שלו וכיבד אותו מהממתקים, אך הוא נשאר רעב.

כאשר יוסי הגיע הביתה הוא אמר לאבא שלו שהוא רעב, ואבא שלו הכין לו אוכל טעים.

הוא אמר לאבא שלו: “תודה על האוכל הטעים!”

אבא שלו אמר לו: “תודה שאתה מפרגן על האוכל הטעים! וגם בבקשה על האוכל הטעים.”

כאשר הוא גמר לאכול, הוא רצה לנוח ואז ללכת עם אבא שלו לשחק כדורגל. וזה מה שהוא עשה: הוא הלך לשחק עם אבא שלו כדורגל. היו שם ילדים והם התחלקו לקבוצות, וברור שהאבא והילד ניצחו.

אחרי המשחק המעייף הם חזרו הביתה ונחו קצת.

למחרת בבוקר הוא הלך לבית הספר והילדים שיחקו כדורגל. כולם אמרו שיוסי טוב ומוצלח בכדורגל. והוא אמר להם שאבא שלו לימד אותו את התרגילים, אז הם אמרו לו: “אז אבא שלך ממש טוב בכדורגל!”

כעבור יומיים, אחר הצהריים, יוסי ויצחק הלכו לשחק כדורגל במגרש שליד הבית.

היו שם ילדים גדולים, בני 12, שרצו לשחק נגדם והם הסכימו. כשהתחיל המשחק הם הפילו את יצחק ולא רצו לתת לו “פאול”.

יוסי התווכח איתם ואמר להם: “אם לא תתנו לו “פאול” אז זה לא יהיה משחק הוגן.”

הם אמרו: “לא איכפת לנו” ואז התחילה מריבה גדולה ביניהם.

כל אחד ניסה להפיל את השני ולהרביץ לו ובסוף אבא של יוסי הגיע ואמר: “מה קורה פה? למה אתם מרביצים אחד לשני?”

יוסי ענה לו: “הם התחילו, הם אלו שהפילו את יצחק ולא רצו לתת לו “פאול”, ואז הם התחילו גם להרביץ לנו.”

אבא של יוסי אמר להם: “אל תרביצו לילדים יותר קטנים ממכם, זה ממש מסוכן. אם החלטתם לשחק, תעמדו בחוקים, אם מישהו מכם לא יודע לשחק אז תסבירו לו איך משחקים. תדעו שאני בעצמי יודע לשחק כדורגל ויכול לאמן אתכם. אם תירצו ניפגש פה מחר באותה שעה.”

הילדים הסכימו וקבעו להיפגש מחר בשעה 16:00.

ביום רביעי יוסי ואבא שלו הגיעו למגרש ופגשו שם את הילדים ואבא של יוסי התחיל לאמן אותם. הוא עשה להם כל מיני תרגילים ולימד אותם דברים חדשים שהם לא ידעו. כולם שמחו לדעת עוד תרגילים טובים ומאז והלאה נהיו חברים טובים.

המקרה הזה מלמד אותנו שגם אם רבים, תמיד אפשר להשלים ולהיות חברים.

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »