היום הולדת המוזר ביותר
יום אחד היה לי יום הולדת ,דודה שלי עשתה לי יום כיף. היא קנתה לי ממתקים ואני שמחתי מאוד. הלכנו לים בתל אביב שחינו במים הנעימים, אכלנו גלידה על חוף הים היה ממש מרגש .
הלכנו לישון אצל הדודים שלנו בבני ברק אני הלכתי לבקר את חברה שלי שגרה גם בבני ברק הלכנו לחברים שלנו והיה לנו ממש כיף.
בלילה אני ישנתי אצל דודים שלי בבני ברק ולמחרת ב-07:00 בבוקר נסענו כולנו לבקר בחיפה, בים היה לנו ממש כיף שחינו במים העמוקים, עלינו על מגלשות עם גלגל ים , היה פשוט מדהים. משם הלכנו לדודים שלי בחיפה.
ב-01:00 בלילה, היה רעש חזק ואני ממש נבהלתי כאילו משהו בא לפרוץ לבית. קמתי מהמיטה וראיתי שזה בסך הכל סיר שנפל מהשיש נרגעתי וחזרתי לישון.
למחרת ב-12:00 הלכנו לקניון בחיפה מישהו אמר לי עם אני רוצה ממתק ואני אמרתי :”לא” והוא אמר לי עוד פעם ואני אמרתי :”לא, אני לא מכירה אותך.” דודים שלי לקחו אותי לאכול גלידה, ואז אני ודודים שלי ראינו סרט משם הלכנו לים ואחר כך כולם הלכו ל Ijamp היה כיף מאוד. כשניסינו לחזור הביתה הלכנו לאיבוד. אני פחדתי מאוד יותר מכולם. מישהו הסביר לנו לאן ללכת. זה היה האיש שאמר לי עם אני רוצה ממתק בקניון. אני פחדתי והוא אמר לי עוד פעם: “אם אני רוצה ממתק?” השבתי :”לא.” האיש אמר לי בשקט:” אני אהרוג אותך!” אני פחדתי מאוד.
מצאנו את הדרך חזרה לבית של דודים שלי.כל הדרך חשבתי שאולי זה באמת יקרה ופחד גדול השתלט עליי.
למחרת בבוקר הלכנו למקדונלס אני אכלתי צ’יפס ושתיתי מים. חשבתי על מה שאיש אמר לי. דודים שלי אמרו לי:” מה קרה בר?” אני אמרתי :”כלום”. הם הלכו לצד לדבר ולא הצלחתי לשמוע על מה הם מדברים.
לא הבנתי למה דודים שלי הלכו לדבר בלעדיי אז שאלתי “מה קרה?” והם אמרו לי:”כלום” חשבתי שהם כועסים עלי אבל לא קפצתי למסקנות.
לצערי הרב חזרתי הביתה עם דודה שלי בלבד, ראינו סרט וישר הלכתי לישון בגלל כל המסע הארוך הזה.
ב-07:00 בבוקר הלכתי לבית ספר ,במקרה פגשתי את חברתי והלכנו ביחד לבית ספר. כשהגעתי לבית ספר כל הבנות אמרו לי “בר איפה היית?!” עניתי להן “הייתי אצל דודים שלי בחיפה ובבני ברק”
הן אמרו לי שמורה חדש הגיע אמרתי להן: “איך קוראים לו? האם הוא קשוח?” הבנות אמרו לי: “לא, הוא ממש נחמד.”
שהמורה נכנס לכיתה, הגבתי מוזר רעדתי מרוב פחד , המורה החדש זה אותו האיש שאמר לי אם אני רוצה ממתק. פחדתי כי הוא הסתכל אליי בעניים במבט כועס ומפחיד מאוד.
בזמן ההפסקה המורה הזה ניגש אליי ואמר לי:” רוצה סוכריה?” רצתי מהר מדי בלי להגיב בכלל. סיפרתי לחברה הכי טובה שלי – טל מה שהמורה המטריד הזה אמר לי שפגשתי אותו בחיפה.
היא אמרה לי: “בואי נחפש בגוגל מי זה האיש הזה!” הסכמתי ואמרתי: “כן” גילינו שהוא בכלל לא מורה הוא סתם עוקב אחרי ילדות קטנות. זה ממש הטריד אותי. טל בקשה ממני לספר לי כל מה שקרה בחופשה שלי, כי אני לא סיפרתי על כלום חוץ ממה שקרה לי עם מהמורה המטרידן הזה.
סיפרתי לה כל מה שקרה לי. היא שמחה שנהניתי והיא אמרה לי: “כיף לך, אבל במובן טוב!” חזרנו לסיפור עם המורה אני וטל לא חזרנו לכיתה, חיכנו עד שהמורה יצא, פתאום הוא יצא ורץ לכיוון שלנו. ישר התחבאנו ויצאנו לאט לכיתה , הוא תפס אותנו חזק מאוד, זה כאב! התנגדנו עד שהצלחנו לברוח. נכנסו לכיתה, המורה שלי שאלה אותנו:” מה קרה? למה אחרתן?” ענינו לה:” כלום ,פשוט חיפשנו את העגיל של טל שאבד לה.”
בדרך הביתה הוא רדף אחרי ,ראיתי אותו הוא הסתכל עליי ואני פשוט נבהלתי מאוד. הגעתי הביתה ומשם ירדתי לבית של טל כדי לראות אותו יותר מקרוב. לוודא שאני לא מתבלבלת. כשירדתי והוא ראה אותי ורדף אחרי.
ידעתי שאני לא אספיק לעלות במדרגות אז רצתי הכי מהר לחברה שלי טל ברגע שנכנסתי בשער הוא הפסיק לרדוף אחרי כי הוא ידע שאין לא סיכוי נגדי. עליתי לטל מהר והתנשפתי חזק מאוד והיא שאלה אותי: ” מה קרה?” עניתי לה:” ראיתי את המורה הזה שוב והוא רדף אחריי עד הבית שלך!!” היא אמרה לי ” אומייגאד, הוא עשה לך משהו?!” “לא” עניתי.
פתאום שמענו מישהו צועק חזק מאוד :”רדי ילדה!!”
אני וטל פחדנו ברמות ולאחר מכן שלחו לי הודעה ממספר חסוי ובהודעה היה רשום “בואי לבית הקברות” לא ידעתי מי זה , אבל נזכרתי שעוד מעט היה יום הפטירה של סבא שלי. נזכרתי שהיתה בעיה קטנה: אני לא יודעת מתי יום הפטירה של סבא שלי. טל הציעה שנלך לבית קברות אז אמרתי לה “תגידי לי את נורמלית זה בית קברות!!” טל הציעה עוד משהו: היא הציעה שנכתוב לאיש החסוי הזה שאני באה לבית קברות, אבל זה לא היה כל התכנון, התכנון היה שהוא ילך לבית הקברות ויחכה לי שם אבל בעצם מי שיחכה לו שם זה המשטרה. כי נשלח אותם לשם.
התכנון היה גאוני אבל עשינו את כל זה כי ידענו שהמספר החסוי זה המורה המטריד. ברגע אחד השוטרים היו ליד הבית של טל , חשבנו שם רוצים לעשות לנו משהו אבל בעצם הם רק רצו לאסוף אותנו כדי ליראות את המעצר.
מסתבר שהשוטרים גם ידעו על המורה הזה והם אמרו לנו שקוראים לו אורי גלטרם. הוא רדף אחרי כמה ילדות קטנות כדי להטריד אותן. תבואו אתן תעזרו לנו לתפוס אותו. הלכנו לבית קברות, הם אמרו לנו: “ברגע שתעשו סימן נתפוס אותו.” השוטרים התחבאו מאחורי השיחים. לפתע אנחנו ראינו אותו, הוא התקרב אלינו ואמר: “אתן לבד?” ענינו: “כן” הוא אמר:” ” עכשיו אני אראה לך מה זה!!” הוא חייך חיוך מפחיד. פחדנו כל כך. עשינו מהר את הסימן. השוטרים קפצו מעבר לשיחים ותפסו אותו. הרגשתי הקלה שסוף , סוף תפסו אותו והוא לא יטריד אותי יותר.
יום למחרת פרסמו אותנו בעיתון השבועי על כך שהצלחנו לתפוס את אורי גלטרם שהטריד מלא ילדות קטנות מסכנות. הם ביקשו לצלם אותנו וכמובן הסכמנו הם עשו עלינו כתבה בחדשות. כשהגענו לבית של טל ראינו את הכתבה כל המשפחות שלנו היו בשוק ואמרו לנו:” איך זה קרה? כל הכבוד על זה שעזרתן לתפוס פושע?”
מאותו היום היה לנו שקט ושלווה.
