הטלפון שהפתיע

בסד                                         הטלפון שהפתיע

ב7.10.23 בשמחת תורה בשעות הבוקר, באור עקיבא, קמתי מהצלצול של הטלפון של אבא שלי, בהתחלה לא הבנתי מי מתקשר. אמרתי לעצמי, בטח זה ילד קטן שבטעות התקשר, אז לא התרגשתי מהצלצול. אחר כך התארגנתי והלכתי עם אחותי הגדולה להקפות בני עקיבא, רקדנו ושמחנו.
אמא שלי בינתיים התפללה בבית כנסת מול הבית שלי. היא שמעה את הנשים בבית הכנסת מדברות על זה שהתחילה מלחמה עם המחבלים, שהם תוקפים את אופקים, שדרות, מוצבים של חיילים על הגבול בעזה ועוד….מה שהטריד את אמא שלי היה זה שאחותי קומונרית באופקים. אמא שלי חשבה שאולי הצלצול של הטלפון קשור לשמועות ששמעה. היא הלכה לבית וחשבה איך תוכל להחזיק את הטלפון בלי שתחלל את החג. היא החליטה להחזיק בקצות האצבעות את הטלפון, לשים את הטלפון בעגלה, וללכת לבית הכנסת שאבא שלי התפלל בו. היא קראה לאבא שלי שיבוא דחוף ואמרה לו ששמעה שמועות שפרצה מלחמה, ושהטלפון שלו צלצל כל הבוקר, ושאולי זה קשור למלחמה שפרצה, וכדאי שיתקשר מיד לבדוק מי זה היה. ואז אבא שלי אמר, “דיר בלק אם אני מגלה שזה לא דחוף ואני מחלל את החג סתם”. הוא התקשר למספר, ואז אמרו לו שהם מחפשים את אח שלי הגדול שהיה בטירונות, ושיתארגן מהר ויצא לבסיס שלו. אח שלי יצא באמצע התפילה, התארגן מהר ונסע באמצע החג. שעה אחרי, אבא שלי התקשר גם לכל החיילים שלו ואמר להם להתארגן מהר ולנסוע צפונה. בינתיים אני ואחותי בדיוק סיימנו את ההקפות של בני עקיבא, ושמענו את השמועה על זה שפרצה מלחמה. הלכנו לחפש את אמא שלי ואמרתי לאחותי שאולי היא תתפלל בישיבה של אבא שלי. ובדרך ראינו את אבא שלי עם טלית על הכתפיים ובשיחות טלפון. המשכנו בדרך וראינו אישה שאמרה לנו שמסוכן להיות בחוץ. הלכנו לישיבה אבל אמא שלי לא הייתה שם. אחר כך המשכנו לבית הכנסת מול הבית שלי וגם שם אמא שלי לא הייתה. אז נכנסנו לבית ומצאנו שם את אמא ואבא שלי והאחים הקטנים. אבא שלי בדיוק ארגן הרבה תיקים לצבא. נפרדנו ממנו מהר ואז הוא נסע. הסירים היו על הפלטה מוכנים לסעודה. התחלנו את הסעודה בלי אבא שלי ואח שלי וזה הייתה סעודת חג הכי מוזרה שהייתה לי בחיים. אכלנו בלי סלטים, סיימנו מהר את הסעודה והלכנו לחברים של ההורים שלי. בדרך אמא שלי אמרה לאחים הגדולים שלי שכל אחד יהיה אחראי על ילד אחד אם יקרה משהו. הגענו והיו שם עוד כמה חברים שגם האבא שלהם הוקפץ. היינו אצלם כמה שעות ואז חזרנו לבית. היה עצוב בלי אבא ואח שלי. חמש דקות לפני צאת החג אחותי הקומונרית באופקים התקשרה. שאלתי את אמא שלי אם לענות לטלפון, אבל אמא שלי אמרה לחכות לצאת החג. לאחר כמה דקות יצא החג ואז אמא שלי נכנסה לחדר נעלה והתקשרה לשמוע מה שלום אחותי. אחותי סיפרה לאמא שלי שלא היה להם הקפות בגלל שחדרו מחבלים לאופקים. היא אמרה שפתאום התחיל להם אזעקות ואמרו להם לנעול את הדלתות והחלונות כי המחבלים היו ממש מחוץ לדירה שלהם. אחותי אפילו ראתה מחבל מחוץ לדירה שלה וחשבה שהוא חייל. היא רצה לשאול אותו מה קורה בחוץ? אבל ברוך ה’ המחבל לא שמע אותה ופנה לכיוון אחר. לצערנו, הרבה תושבים גיבורים נהרגו באופקים בגלל שנלחמו במחבלים שחדרו ליישוב.