לפני כמה שנים כשהייתי בכיתה ג’ אני וחברים שלי , איתי ולביא חזרנו מהבית ספר, באמצע הדרך ראינו טלפון שהיה מונח על אבן, “מעניין מה טלפון עושה באמצע הרחוב?” חשבתי לעצמי, ליפני שהספקתי לחשוב על תשובה הטלפון צלצל פתאום. עניתי ושאלתי מי זה? והקול בצד השני ענה: “התקשרתי לטלפון שלי, מי זה?” חשבתי לעצמי אעשה עם חבריי מצוות השבת אבדה. אמרתי לה את שמי ושאלתי אותה איפה היא נמצאת, והיא ענתה לי שהיא בדרך לבית ספר “הראל”, עניתי לה שאני הולך לשם ורצתי עם חבריי לכיוון בית הספר וחיכיתי שם עד שהיא תגיע… כשראיתי אותה מגיעה ברכבה החזרנו לה את הטלפון דרך החלון שלה והיא ממש שמחה ואמרה לנו תודה,
האמת שהרגשתי שממש התגברתי כי כבר כמעט הגעתי הביתה ובגלל הטלפון של האישה הזו הרגשתי שאני צריך לעשות מצווה וחזרתי בחזרה את כל הדרך עד לבית הספר. הייתה בי הרגשה ממש טובה בתוך הלב הרגשה כזאת שבאה אחרי כל מעשה טוב שעושים כל מיני אנשים. שמחתי כי ידעתי שעשיתי מצווה גדולה.
למדתי שיש רב בשם רבי חנינה בין דוסא שמצא תרנגולים והוא מכר אותם וקנה חיות אחרות ואז בסוף הוא קנה עזים.
שהאיש שאבדו לו התרנגולים הגיע אליו הרב הביא לו את העזים.
צריך ללמוד שכל מי שעושה השבת אבדה ומחזיר את מה ששייך לחברו ירגיש טוב בלב וירצה לעשות עוד מצוות.
