“היי לינדה, מה קורה?”
” הכל מצוין דן .מה איתך?”
” אני בסדר , רוצה שנלך יחד לבית הספר? “
“בשמחה. בוא אחריי .יש לי דרך קצרה יותר.”
לינדה ודן החלו ללכת כשלפתע נגלתה לפניהם טירה ענקית ויפה. “וואו” שניהם קראו בהתפעלות. “אולי ניגש ונבדוק מי גר בטירה?” לינדה ודן התקרבו לטירה, ונכנסו בשער. הם החלו לצעוד לכיוון הטירה בתוך גינה ענקית ויפה עם פרחים ועצים גבוהים. הם הגיעו לדלת הטירה, ונקשו בדלת. אך איש לא ענה. כשנקשו שנית בדלת, הדלת נפתחה. הם נכנסו פנימה. “שלום , מישהו כאן? ” שאלה לינדה. אך איש לא השיב ושקט שרר בטירה.
הם התקדמו פנימה והתפעלו מאוד מיופייה של הטירה. היא הייתה מטופחת מאוד ונקיה כאילו איש מעולם לא גר שם. הם צעדו לעבר אחד החדרים וכאשר נגעו בדלת נפתחה פתאום דלת קסמים שדחפה אותם פנימה לתוך חדר חשוך וקר. לינדה ודן פחדו מאוד, ושאלו בקול מבועת “יש כאן מישהו?”
לפתע עף מולם מכשף על מטאטא שהסתכל עליהם ואמר “אתם מסיגי גבול .מי הרשה לכם להיכנס לטירתי ולהפריע למנוחתי?”
“סליחה אדוני ,” השיב דן. “אנחנו נקשנו בדלת אך לא הייתה תשובה והטירה כל כך עוררה את סקרנותנו שרצינו לדעת מי גר כאן.” הביט בו המכשף ושאל:” באיזה זכות נכנסתם מהשער של הטירה? ואם אתם נוקשים בדלת ואף אחד לא ענה, מדוע בכל זאת נכנסתם פנימה? אתם שניכם ילדים חצופים. לא הייתם אמורים להיכנס לטירתי. ועכשיו אני אלך לי לחדרי ואחשוב מה אעשה איתכם. אך דעו דבר אחד אסור לאף אחד לדעת על קיומי, ומאחר ושניכם ראיתם אותי לא אוכל לשחרר אתכם לעולם!!! “
לינדה ודן החלו לבכות ולהתחנן בפני המכשף. “בבקשה שחרר אותנו. אנו מבטיחים שלא נספר לאף אחד. זה יהיה הסוד שלנו.” אך המכשף לא נענה לבקשתם ועף עם המטאטא לחדר אחר.
לינדה ודן הביטו אחד על השני בחשש גדול. “מה נעשה עכשיו? ” שאלה לינדה. “הוא הרי לא ישחרר אותנו לעולם”. “אל תדאגי לינדה, אני אחשוב על משהו. בואי ננוח קצת”.
לינדה נרדמה מרוב עייפות , ודן ניסה להבין כיצד לברוח מהחדר שהם כלואים בו. בחדר לא היו חלונות שניתן לצאת מהם החוצה. כמו כן, הוא פחד לצעוק כי בטח אף אחד לא ישמע אותו מלבד המכשף. הוא הסתובב בחדר ונגע בקירות עד שלפתע נגע בקיר מסתורי שהחל להסתובב. דן העיר את לינדה בזריזות. “לינדה , קומי מצאתי משהו.” שניהם נכנסו לתוך הקיר המסתורי, ולפתע נגלה לעיניהם מחזה מרהיב. בתוך החדר היו מלא חיות מסוגים שונים: תוכים, סנאים ,אוגרים, נחשים וקופים. והדבר המדהים שהחיות דיברו ביניהם , ודן ולינדה הבינו את שפתם. “היי בע”ח , לי קוראים דן . אולי תוכלו לעזור לנו? נתקענו כאן ואין אנו יודעים איך לצאת החוצה.”
הביט בהם הנחש וענה “לא ניתן לצאת מכאן”. אנו שנים על גבי שנים תקועים בחדר הזה יחד. למדנו לחיות אחד עם השני בשלום. המכשף מגיע לכאן מדי יום ומספק לנו מזון ושתיה”. לשמע דבריו של הנחש לינדה החלה לבכות “אוי אנחנו בחיים לא נצא מכאן.” דן הרגיע את לינדה ,ואמר “אנחנו לא נוותר. אנחנו נמשיך לנסות עד שנצא מכאן.”
דן החל לגעת בקירות של החדר ולפתע נפתחה עוד דלת קסמים והפעם הדלת הובילה החוצה. לינדה , דן ובע”ח נסו החוצה ובכך ניצלו מהמכשף הרשע.
