“צריך למהר כולם מוכנים”?. שאל אבא, השעה הייתה 19:30 והטיסה שלהם הייתה בשעה 23:42 לארגנטינה. הם צריכים למהר כדי להספיק הרבה דברים שצריך לעשות בשדה תעופה (הם גרו בירושלים רחוק מהשדה תעופה ). ”אוקיי כולם לצאת המונית מחכה” אמרו אבא ואמא. כעבור שעה נסיעה, הם הגיעו לנמל תעופה והשעה הייתה 20:46. אחרי שהם שמו את המזוודות על השטיח, התינוק התחיל לבכות הוא חשב שהשטיח הוא משחק לילדים קטנים. בסוף כל הסידור הדברים ,השעה הייתה 22:48 אז היה להם קצת זמן ללכת לדיוטי פריי. הילדים הבוגרים יותר שאלו את ההורים שלהם האם הם יכלו להסתובב שם. ההורים אמרו :”כן. אבל אל תתרחקו יותר מדי”. בסוף מבלי לשים לב, הם התרחקו יותר מדי.. למזלם היה להם את הטלפון של האח הגדול שהיה לו רק 3% סוללה. אחר כך הם לא שמו לב אבל השעה הייתה 23:40 !. הם רצו לשער המטוס, הם חששו שיפסידו את הטיסה. הם רצו ורצו ובסוף הם עלו אחרונים.
כעבור 6 שעות הם היו מעל הים ופתאום המנוע התפוצץ, הם נחתו על המים במקום עם הרבה כרישים. כולם פחדו וניסו לשחות. לפתע, משהו מעובדי המטוס אמר שהוא רואה ספינה. כולם שחו אליה במהירות. עלו עליה וישבו בשקט. כשכולם כבר היו על הספינה, הם שמו לב שאחד הטייסים לא איתם. הם חפשו אך כבר היה מסוכן והם לא יכלו להתעקב יותר. הם חזרו לחוף ולאחר מכן התברר שאחד הכרישים אכל אותו. הספינה הגיעה לקנדה ומשם הם טסו לארגנטינה. אחרי כל כך הרבה ניסים, הם זכרו להודות לה’.
