הטיול שלא אשכח לעולם

לפני אלף תשע מאות שלושים וארבע שנה חיו ארבעה חברים טובים: עמיחי, יונתן, דוד ושמואל. הם למדו יחד באותה כיתה והיו בלתי נפרדים. יום אחד אמר להם הרב: ״ביום שלישי נצא לטיול במדבר, ואל תשכחו להביא הרבה מים.״

הכיתה כולה התרגשה מאוד. בסוף היום אמר עמיחי בהתלהבות: ״אני הולך להביא המון ממתקים!״ ״לא צריך כל כך הרבה ממתקים,״ חייך יונתן. למחרת בבוקר הגיע עמיחי לכיתה ואמר: ״כמעט לא ישנתי כל הלילה מרוב התרגשות!״

כל הכיתה דיברה בלי הפסקה על הטיול, עד שהרב ביקש שקט ואמר: ״דיברתי עם השומר, הוא אישר שאפשר לצאת.״

כולם עלו לאוטובוס ויצאו לדרך. לפתע נשמעו צרורות ירי, ואחריהם אזעקה. הרב הורה מיד לרדת מהאוטובוס, וכל הכיתה שכבה על שולי הדרך עד שהאזעקה הסתיימה. כעבור כמה דקות ראו חיילים. יונתן קם ושאל: ״סליחה, איך קוראים לך?״

החייל לא ענה, והילדים לא הבינו מדוע. פתאום ראו עמיחי ודוד חיילים רצים כשבידיהם דגל עם מגן דוד. הם לא הבינו מה קורה.

לאחר מכן ראו את הרב מדבר עם אחד החיילים. הם שמעו שהחייל אמר ששמו חנן פורת. השם היה מוכר, אבל לא היה זמן לשאלות. הרב חזר אל הכיתה ואמר בקול רציני: ״תלמידים, פרצה מלחמה. אנחנו חוזרים מיד לבית הספר.״

״מה?! אוף, בכלל לא נהניתי,״ אמר שמואל. ״אני דווקא כן,״ אמר עמיחי.

בדרך חזרה ראו סבא מבוגר עם ספר תורה ושופר, וחיילים מחפים עליו. לפתע שמע הסבא בקשר ואמר בהתרגשות:

״הר הבית בידינו! אני חוזר – הר הבית בידינו!״

מיד נשמעה תקיעת שופר מרגשת. התברר שזה היה הרב צבי גורן. כל המראה היה עוצמתי ומרגש מאוד. הילדים עלו שוב לאוטובוס. יונתן אמר: ״זה היה ממש מגניב!״ ״נכון,״ הסכים עמיחי.

רוב הכיתה עדיין לא הבינה מה קורה, עד שהרב הסביר:

״אל תפחדו מהירי והפיצוצים. מצרים פרצה את הגבול וירדן יורה טילים, ולכן החיילים כאן. הרב צבי גורן יאמר לנו כמה מילים לחיזוק.״

כל הכיתה עמדה לכבוד הרב. הרב צבי גורן אמר:

״ילדים יקרים, אנחנו עם חזק. בזכות האמונה הצלחנו לכבוש את חצי האי סיני ואת ירושלים.״

לאחר מכן חזרו לבית הספר, וכעבור זמן קצר נשלחו כולם הביתה בשלום. בבית שמעו ברדיו שניצחנו במלחמה.

למחרת נכנסו דוד ושמואל לכיתה ולא הבינו עדיין מה באמת קרה בטיול. עמיחי ויונתן ניסו להסביר להם, ואז נכנס הרב ואמר:

״תלמידים יקרים, זכינו לראות בעינינו את הניסים שה’ עשה לנו.״

דוד הרים יד ושאל:

״הרב, איך ניצחנו במלחמה?״ הרב חייך ואמר:

״ניצחנו בזכות ה’ יתברך. הוא תמיד אוהב אותנו, גם כשאנחנו חוטאים.״

וכך למדו עמיחי, יונתן, דוד ושמואל דבר חשוב:

גם כשאנחנו טועים – ה’ תמיד אוהב אותנו ושומר עלינו.