שלום קוראים לי נועם אני בן 11 ואני רוצה לספר לכם את הסיפור שלי שהייתי בן 8.
בחופשת הקיץ טסנו כל המשפחה והחברים לטיול באיטליה.
נחתנו במילאנו ,לקחנו רכב ונסענו לאגם גרדה ונסענו למלון הכשר שסגרנו.
התאקלמנו, הכרנו את האזור והיה לנו תיכנון לנסוע בכל יום ליעד אחר באזור.
ביום הראשון טיילנו בעיר ורונה ראינו נופים ואזורים מדהימים והכל הלך טוב ויפה.
ביום השני נסענו ברכבת לעיר ונציה, עיר על המים. עברנו ממקום למקום במונית שהיא בעצם סירה בים והיה ממש כיף ומרגש. חזרנו בערב עייפים ומרוצים למלון.
ביום השלישי קנינו כרטיסים לפארק משחקים הגדול באיטליה גרדלנד בהתחלה עלינו על המתקנים והיה טוב וכיף כולם נהנו ושמחו. באחד המתקנים כשעמדנו בתור פתאום מצאתי את עצמי לבד כל החברים שהיו איתי בתור נעלמו. לא ראיתי את אמא או אבא באופק נלחצתי קצת אבל המשכתי לעמוד בתור כדי לעלות למתקן. הגיע תורי ועליתי למתקן. כשירדתי הייתי בטוח שאמא או אבא או אחי עמית מחכים לי למטה. חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי אותם . נלחצתי מאוד להיות במדינה זרה עם שפה זרה לבד. התחלתי לצעוק אמא אבא ואף אחד לא ענה התחלתי לבכות. נגשו אלי אנשים וניסו לראות למה אני בוכה אבל הם לא הבינו אותי ואני לא הבנתי אותם. לקחו אותי למוקד השיטור ושם נתנו לי לדבר ברמקול ולקרוא להורים שלי . פחדתי מאוד אפילו רעדתי מפחד רק רציתי לראות את אמא שלי חיכיתי וחיכיתי שאמא או אבא שלי יגיעו למרכז השיטור .ידעתי שאמא שלי בלחץ ומפחדת מאוד כי אני לא איתה . עברה עוד שעה ואף אחד לא בא למרכז השיטור . התחלתי לבכות שוב ואף אחד לא יכל להרגיע אותי .ישבתי בצד רועד מפחד שעוד מעט יהיה חושך ויסגרו את הפארק ואני לא מוצא את ההורים שלי או את החברים שלי . חשבתי לעצמי איך אמא שלי בוכה וצועקת איפה נועם שלי .
פתאום הגיעה מישהי ישראלית שמדברת עברית ושאלה אותי איך קוראים להורים שלי ושאני לא אדאג היא תעזור לי למצוא אותם ולא תעזוב אותי עד שניפגש איתם. היא לקחה אותי והתחלנו להסתובב בפארק הענק ולצעוק את השמות של ההורים .עברה חצי שעה ולא ראינו אותם אבל האישה לא עזבה לי את היד. לא התייאשנו והמשכנו להסתובב בפארק ולחפש את החברים והמשפחה שלי.
פתאום שמעתי מרחוק את הקול של אמא שלי בוכה , התחלתי לרוץ ולצעוק “אמא” ואף אחד לא ענה לי . ☹
פתאום הרגשתי יד נוגעת בי מרחוק ומחבקת אותי חזק חזקוסה היה אחי עמית הגדול שהתחיל לבכות מהתרגשות . עמית התחיל לצעוק חזק “אמא אמא אבא אבא ” מצאתי את נועם בואו מהר. אמא שלי רצה אליי בוכה אדומה כולה מחבקת אותי ונופלת על הרצפה מהלחץ.
נרגענו כולנו , ניגשתי לאישה הישראלית שלא עזבה אותי לרגע ואמרתי לה המון המון תודה שהצילה אותי וחיפשה איתי את אמא ואבא .
כבר לא יכולנו להישאר בפארק, כולנו היינו נרגשים אז החלטנו לחזור למלון .
הבטחתי לאמא ואבא שלא אעזוב להם את היד יותר בחיים בטח ובטח לא במדינה זרה. יום למחרת נסענו לעוד פארק שנקרא מובילנד, פה כבר לא עשיתי טעות ולא זזתי מאמא ואבא שלי .
אני לא אשכח את הטיול הזה לעולם .
כשחזרנו לישראל, הסתכלתי לשמיים ואמרתי תודה לה’ שהחזיר אותי בשלום להורים שלי ולמדינה שלי ארץ ישראל.
עד היום אמא שלי נזכרת בטיול ואומרת שאני גרמתי לה להתקף לב והיא לא רוצה לנסוע לאיטליה יותר בחיים , אז סגרנו לנסוע בשנה הבאה ללונדון לראות משחק כדורגל .
