שלום יומני היקר. רציתי לספר לך על סיפור
מאוד מיוחד שקראתי בעיתון. ”זהו סיפור על
שלושה ילדים שקיבלו יום חופש לכבוד שוק
החסד שארגנו, מהמורה הנחמדה שלהם. היא
לא סתם נתנה להם יום חופש. אלא הטילה
עליהם משימה. להתחבר לארץ ישראל. מה זאת
אומרת? בהמשך תדעו.“ ככה היה כתוב. באותו
ישר
הרגע שקראתי את ההתחלה של הסיפור,
התלהבתי מאוד והמשכתי לקרוא בלי הפסקה
כל הלילה. התלבטתי למי לספר את הספור הזה
ובסוף החלטתי שלך הכי מתאים לספר. אז אני
הולכת לכתוב לך כאן מילה במילה. הנה
” זהו סיפור על שלושה ילדים שקיבלו
הסיפור:
יום חופש .לכבוד שוק הפורים שארגנו,
מהמורה הנחמדה שלהם. היא לא סתם נתנה
להם יום חופש אלא הטילה עליהם משימה.
הטיול ליער ירושלים
המשימה היא להתחבר לארץ ישראל. מה זאת
אומרת? בהמשך תדעו. שלושת הילדים חשבו
איך לבצע את המשימה ובסוף החליטו לטייל
ביער ירושלים. לטייל נחשב להתחבר לארץ
ישראל! איך קוראים להם בכלל? קוראים להם
יהודה ואברהם. אז בוא נחזור לסיפור.
צור,
, הם
יום שלישי
,
הילדים קבעו שביום החופשי
,
יפגשו בבית של יהודה ואבא שלהם, בנצי
יסיע אותם ליער ירושלים. אבא של יהודה נתן
להם צמידים צהובים זוהרים ואמר להם
שבזכות הצמידים האלה הם לא יאבדו אחד
לשני. הילדים לא כל כך התלהבו מהרעיון
ללבוש צמידים כי הם חשבו שזה של בנות אבל
, אבא של
נאלצו להסכים לרעיון. הילדים ובנצי
יצאו לדרך. הנסיעה היתה ארוכה אבל
יהודה,
בסוף הגיעו. בנצי אמר להם שהוא לא יכול
לבוא איתם כי יש לו סידורים לעשות. הילדים
יצאו לדרך. הדרך ליער היתה עוצרת נשימה
מרוב יופיה. המון פרחים, שיחים וציפורים
עפות באוויר. לא בכל יום רואים נוף שכזה.
כשהגיעו לפתח היער, הם ראו משהו מוזר. אף
אחד לא היה בתוך היער. הם היו לבד. לא נורא,
מה כבר יכול לקרות? אבל הם לא ידעו מה
יקרה בהמשך. כעבור ארבעים וחמש דקות,
הגיעו למעבה היער. הכל היה חשוך ואפל ועוד
מעט כבר החשיך. הם החליטו שבשביל לשפר
יספרו בדיחות. הם מילאו דקות
את מצב הרוח,
ארוכות בשמיעת בדיחות אחד מהשני. פתאום
הם קלטו שצור לא נמצא איתם! הם נבהלו
מאוד ואברהם התחיל לבכות. יהודה הרגיש
שעוד מעט הוא יתחיל לבכות והם ישארו שם
כל הלילה. פתאום ראו משהו זוהר מרחוק. הם
נבהלו שזה ציידים או גנבים שמחפשים ילדים
בודדים כמוהם, בלילה. יהודה הרגיש שהוא
עוד מעט מתעלף אך לפתע, ראה את צור! איזו
שמחה שררה בהם! הילדים הלכו לקצה היער
והם ראו את בנצי יושב בתוך האוטו, מודאג
מאוד. אך כשראה את הילדים, עלה חיוך על
פניו. הוא מאוד שמח לראות את הילדים וכבר
נבהל שלא יחזרו. הילדים נכנסו לאוטו ובנצי
ביקש מהם שיספרו לו הכל, איך נאבדו, מה
עשו, והכי חשוב, אם הצמידים עזרו להם. אך
לא קיבל אף תשובה כי כל הילדים נרדמו ברגע
שהתיישבו בכסא. וזה הסוף.“
סיפור ממש מרתק שאהבתי במיוחד ואני
ממליצה לך בחום לקרוא. אה, שחכתי שאתה
יומן ואתה לא יכולה לקרוא…
נפגש מחר. ערב טוב וחלומות פ)ג(ז.
