לא האמנתי שזה יגמר ככה… זה היה כל כך מפחיד!!! זה קרה שבוע שעבר, בטיול ליערות הכרמל. ביום שני שעבר יצאנו לטיול השנתי שלנו. כל כך התרגשנו. אנחנו כבר בכיתה ו’ ואף פעם לא יצאנו מירושלים יחד, לטיול. הכנתי תיק מלא בממתקים, מים וכל הציוד הנדרש והגעתי לחניה של בית הספר. אחרי תפילה, בסביבות השעה 9 , עלינו לאוטובוסים והמדריכה הפעילה אותנו, הכינה חידות בציורים וסיפרה לנו על מה שנראה בטיול. עדי ואני ישבנו יחד באוטובוס. כל כך חיכינו לטיול הזה ואפילו הצלחנו לפתור את החידות של המדריכה. המדריכה הסבירה את חוקי הטיול- מתי עוצרים ומה כיוון הדרך והתחלנו את המסלול. עדי, חברתי הטובה, ביקשה ממני ללכת איתה לשירותים ואני קצת חששתי, אמרתי לה שאנחנו לא מכירות את המסלול וזה יכול להיות מסוכן. עדי צעקה לעברי… “מיכל , בבקשה …תבואי איתי… המדריכה אמרה שהולכים רק ישר במסלול הזה , אין מה לדאוג ….” אמרתי לעדי שאבוא איתה. התרחקנו קצת מהחברים שלנו. רצינו להסתתר ולא שמנו לב שחברי הכיתה ממשיכים במסלול. שחזרנו למסלול עצמו, או מה שחשבנו שזה המסלול, לא ראינו אף אחד. השביל היה ריק והייתה דממה מפחידה באוויר. הסתכלנו אחת על השנייה והבנו, איבדנו את הכיתה שלנו! זכרנו שהמדריכה אמרה שהולכים רק ישר והחלטנו שנצעד ישר קדימה. התחלנו לצעוק לחברות מהכיתה שלנו- “יובל, שקד שקד…” אך אף אחת לא ענתה לנו. בלי לתאם ביננו, התחלנו לרוץ קדימה ולצרוח… פתאום שמעתי – “איי!!” עדי מעדה וקיבלה מכה חזקה ברגל. היא התחילה לבכות ואמרה לי שלא תוכל להמשיך ללכת. הרגשתי לחוצה ומפוחדת מאוד, לא האמנתי שזה מה שקרה בטיול שכל כך חיכינו לו. עדי בכתה, ואני לא ידעתי אם כואב לה הרגל או שפשוט היא מפחדת כמוני. חיכינו לבדנו ,הינו מפוחדות ומבוהלות. פתאום, מאחורינו, שמענו צעקות- ” מיכל, עדי…” הסתובבנו וראינו את החובש של הכיתה שלנו מחפש אותנו. הוא אמר לנו שהתקדמנו יותר מדי ולכן איבדנו את הקבוצה.
דמעות החלו לרדת מעיניי. לא יודעת אם בכיתי מבהלה או משמחה שמצאו אותנו.. פשוט לא יכולתי לעצור את הדמעות.
החובש עזר לעדי לקום וללכת לכיוון האוטובוס. אחרי כמה דקות , הגיעה הכיתה שלנו וכל החברות חיבקו אותנו. הם סיפרו לנו כמה הם דאגו לנו. המורה כרמלה חיבקה אותנו , ולאחר מכן, התקשרה לאמא של עדי, וסיפרה לה מה קרה לעדי ברגל. אני קצת התביישתי, לא היה לי נעים שבגללי כל הכיתה חיכתה בדאגה. אני מקווה שבטיול הבא זה לא יקרה לי, מה שבטוח, טיול הבא אקשיב להוראות המדריכה ואלך רק עם הכיתה שלי.
סוף!!
