הטיול ליערות הכרמל
לא האמנתי שזה יגמר ככה… זה היה כל כך מפחיד!!!
זה קרה שבוע שעבר, בטיול ליערות הכרמל. ביום שני שעבר יצאנו לטיול השנתי שלנו. כל כך התרגשנו. אנחנו כבר בכיתה ו’ ואף פעם לא יצאנו מירושלים יחד, לטיול. הכנתי תיק מלא בממתקים, מים וכל הציוד הנדרש והגעתי לחניה של בית הספר. אחרי תפילה, בסביבות השעה 9 , עלינו לאוטובוסים והמדריכה הפעילה אותנו, הכינה חידות בציורים וסיפרה לנו על מה שנראה בטיול. עדי ואני ישבנו יחד באוטובוס. כל כך חיכינו לטיול הזה ואפילו הצלחנו לפתור את החידות של המדריכה.
המדריכה הסבירה את חוקי הטיול- מתי עוצרים ומה כיוון הדרך והתחלנו את המסלול. עדי, חברתי הטובה, ביקשה ממני ללכת איתה לשירותים ואני קצת חששתי, אמרתי לה שאנחנו לא מכירות את המסלול וזה יכול להיות מסוכן. עדי צעקה לעברי… “מיכל , בבקשה …תבואי איתי… המדריכה אמרה שהולכים רק ישר במסלול הזה , אין מה לדאוג ….” אמרתי לעדי שאבוא איתה.
התרחקנו קצת מהחברים שלנו. רצינו להסתתר ולא שמנו לב שחברי הכיתה ממשיכים במסלול. שחזרנו למסלול עצמו, או מה שחשבנו שזה המסלול, לא ראינו אף אחד. השביל היה ריק והייתה דממה מפחידה באוויר.
הסתכלנו אחת על השנייה והבנו, איבדנו את הכיתה שלנו!
זכרנו שהמדריכה אמרה שהולכים רק ישר והחלטנו שנצעד ישר קדימה. התחלנו לצעוק לחברות מהכיתה שלנו- “יובל, שקד שקד…” אך אף אחת לא ענתה לנו. בלי לתאם ביננו, התחלנו לרוץ קדימה ולצרוח…
