בס”ד
הטיול המשפחתי לחרמון
הנסיעה
זה התחיל בלילה חשוך ואפל הגשם דפק על החלונות ביום חמישי בערב. הלכתי לישון, וחשבתי שמחר הולכים לבית הספר. ב4:30 בבוקר שמעתי את אבא מעיר אותי ואומר: “מעיין קומי, נוסעים לחרמון”. פתחתי את העיניים וחשבתי שאני עדיין חולמת, אבל גיליתי שזה לא חלום. לבשתי מהר בגדים חמים עם מגפיים ועליתי לאוטו עם כל המשפחה: אבא, אימא, ושתי האחיות שלי, וגיליתי שגם משפחת עגיב מצטרפת לטיול איתנו.
עלינו לאוטו בהתרגשות ועייפות ואימא אמרה: “בנות, כדאי לכן לחזור לישון, יש עוד נסיעה ארוכה”. ניסיתי לחזור לישון אבל לא הצלחתי, כי קשה לי לחזור לישון אחרי שאני קמה. אורי אחותי הקטנה נרדמה מהר מאוד, ורוני אחותי הגדולה נרדמה קצת אחריה. בתחילת הנסיעה היה ערפל סגול מוזר ולא הצלחתי להבין מה זה הערפל המוזר הזה וחשבתי שהערפל הזה נימצא כל לילה, אבל אבא הסביר לי שערפל לא נמצא בכל לילה, ובדרך כלל הוא בצבע אפור. כנראה שנרדמתי ושקמתי אימא נתנה לי כריך לארוחת בוקר, וכל אחד בחר שיר בתורו. אני בחרתי את השיר “קטן עלינו” ואז שיחקנו עם אבא ארץ עיר. הנסיעה הייתה ארוכה מאוד, וחשבתי שהיא לא תיגמר לעולם. פתאום אבא עצר בצד ליד מישהו שמוכר צעצועים והוא חזר עם מזחלת שלג כחולה. בשעה 7:00 הגענו לפקק גדול, לא זזנו עם האוטו למשך מלא זמן חיכינו עוד קצת ועדיין לא זזנו. אחרי שנרדמתי פתחתי את העיניים וראיתי את הכול לבן בחלון, הבנתי שהגענו לחרמון.
הגענו לחניון והיה כבר קר היינו צרכים לעלות לאוטובוס, עלינו לאוטובוס, עשו לנו סיור וראינו את החרמון, עד שהגענו לחנייה. ירדנו מהאוטובוס והתחלנו להסתובב, והכל היה שלג לבן.
נכנסנו לחרמון וראינו ילדה בוכה, שאלנו אותה ילדה מה קרה היא אמרה לנו שהיא איבדה את אמא שלה. הלכנו לחנות בכניסה לחרמון והם קראו לאימא שלה ברמקול, בינתיים אחיות שלי שמרו עליה וחלק חיפשו את אימא שלה. אחרי קצת זמן אימא שלה הגיעה והילדה הפסיקה לבכות.
אחרי זה הלכנו לגלוש בשלג, בדרך ראינו את הרכבל שעולה למעלה, אני ורוני אחותי ממש רצנו לעלות אבל היה תור ארוך וגם אבא שזה ממש יקר אז לא עשינו.
אנחנו הבאנו מזחלת כחולה ומשפחת עגיב הביאה גם היא מזחלת שחורה ואז התחלנו לגלוש בשלג. בהתחלה גלשנו כל אחד בתורו לבד, גם ההורים, ואז התחלנו לגלוש בזוגות. היה ממש כיף, החלקנו ונפלנו, וגם נתקענו בכל מיני אנשים.
התחלנו להתעייף, אז ישבנו לאכול צהריים. אימא הביאה ירקות וטונה וגם מיונז ולחמניות, ואכלנו ביחד. אבא הלך עם גבי האבא של משפחת עגיב לקנות לנו משהו חם לשתות הם הביאו משקה ממש לא טעים שקוראים לו סחלב. טעמתי את זה והוא היה כמו דייסה לא טעימה. אבא ממש אהב אני פחות.
החלטנו לבנות איש שלג, גבי הביא גזר ותותים שהיו האף והעיניים אבל הייתה בעיה עם יעל הבת שלו שאכלה את הגזר והאף היה רק חצי. אני ואחות שלי הגדולה אכלנו את התותים הקפואים שהיו על העיניים של האיש שלג שבנינו כולנו יחד. ובסוף התחלנו מלחמת שלג, כל אחד אסף כדורים וזרק על השני עד שאבא התעצבן ואמר להפסיק, זה היה ממש כיף.
החזרה לשבת אצל סבא
התחיל להיות מאוחר, והיינו צריכים לנסוע לטבריה לסבא מוטי. יצאנו מהחרמון, עלינו על האוטו והפעם לא היו פקקים והגענו ממש לפני שבת לסבא. התקלחנו, התחממנו וכל השבת דיברנו על הטיול בחרמון.
