הטיול המרפא
בוקר אחד ביום שלישי מימי סוף החופש הגדול קמתי עם תחושה נעימה מאוד שמשהו עומד לקרות. באמת צדקתי, הורי אמרו לי ולאחיי ואחיותיי שנצא מחר לטיול בים המלח לשבוע ולכן אנו צריכים להכין דברים הנצרכים לטיול.
אני דן בן ה- 10 חובב מאוד טיולים ובמיוחד טיולים באזורי הים. שמחתי מאוד וציפיתי למחר בקוצר רוח.
אנו התארגנו כל האחים: יוסי, שמואל, שרון ואני דן. לאחר שסיימנו חזרנו לעניינינו עד שהגיע הזמן לאכול ארוחת ערב. אכלנו, והלכנו לעבר מיטותינו ובדרך אבינו, אברהם, אמר: “תאגרו הרבה כוח, תישנו טוב מפני שמחר יש לנו יום ארוך ונסיעה ארוכה”. אנו לאחר הדברים המשכנו לעבר המיטות עלינו על המיטה ומרב התרגשות ועייפות נרדמנו.
שהגיע יום רביעי אימנו רחל העירה אותנו מוקדם בשעה: 5:30 ואמרה לנו: “תזדרזו אנו יוצאים עוד שעה וחצי, לכן תשימו לב שלא תשכחו כלום”.
אנו קמנו והתארגנו מהר בשביל לא לפספס את הנסיעה ואפילו לצאת יותר מוקדם. אחר ההתארגנות יצאנו לדרך. לאחר 5 שעות שרון הרגישה בחילות והתחילה להקיא באוטו על בגדיה. אבא עצר את הנסיעה בשולי הכביש ויצא לדלת האחורית לראות מה עם שרון. הוא אמר: “נצטרך לעצור ולהחליף את בגדיה, מזל שיש לנו סדין שעליו אתם יושבים, אם לא המושבים של האוטו היו מלוכלכים ולא היינו יכולים לנסוע כי הריח של הקיא היה מסריח”. ראינו אותה מתפתלת מכאבים ואמינו רחל ראתה אותה ואמרה: “אני לא יכולה לראותה כך אני קובעת במיידי תור לרופא שיבדוק אותה. היא קבעה תור לשעה: 10:45 אצל דר’ יצחק דוידוב. כל צפיותי לטיול הפכו לטמיון, הרגשתי עצב על זה שאולי נבטל את הטיול בגלל מה שקרה לאחותי וגם מצד שני הרגשתי רחמים על אחותי.
הגענו לרופא בדיוק בזמן ואנו נכנסנו לחדר הרופא. הרופא התבונן בשרון, עשה לה בדיקות ואמר: “זוהי תופעה נדירה שנמצאת בתוך בטנה של שרון באזור הקיבה ויש לה רק תרופה אחת”, כולנו היינו סקרנים ומתוחים על איזה תרופה הרופא מדבר, והוא המשיך: “והתרופה היא לא משהו שאוכלים או שותים אלא זה ריסוס מהטבע. אתם צריכים ללכת לים המלח ולהכניס את שרון לים ל- 20 דק’ מינימום, בהצלחה”.
המשפחה ששמעה את דברי הרופא התחילה לשמוח מאוד. הרופא לא הבין מה פשר השמחה, מה ביתם שרון חולה והם שמחים? ושאלם: “מדוע אתם שמחים, בתכם חולה ואתם שמחים?” וכל משפחתי ענתה בפה 1 ואמרה: “אנו בדרך לים המלח ועצרנו את הנסיעה והגענו הנה עקב התופעה של הילדה, אז את התרופה אנו משיגים כבר היום והיא יותר לא תסבול, על זה אנו שמחים, הבנת?”, הרופא השיב בחיוך ואמר: “איך ה’ אוהב אתכם, איזה השגחה פרטית!! נסיעה טובה וטיול מספק, שמחתי בשמחתכם!”
אני אמרתי תודה בשם כולם ויצאנו מהחדר לכיוון האוטו שאנו שמחים ומאושרים.
כהן יאיר
בית ספר “ישורון” חולון
המורה: אסתר לוי
