בס”ד
הטיול המסוכן ביותר
בבוקר אחד בחופשת הקיץ, התעוררתי לקול המולה. לבשתי את משקפיי ויצאתי לבדוק מה קורה. ראיתי את אחיי הגדולים מתארגנים, אורזים מזוודות ותיקים ויוצאים החוצה. הם אמרו לי: “אנחנו לא מגלים לך כלום קטנטן, תחזור לישון” החלטתי “כמו בסרטים”, ללכת לעקוב אחריהם. בשקט בשקט הכנתי לי תיק ומזוודה מלאים אוכל וציוד “בלשים” כמו: משקפת, פנס, פנס ראש, נעלי הרים וחידודי שכל – חוברות סודוקו, תשחצים ותשבצים. התחלתי לצעוד בצעדים קטנים ושקטים אחריהם. “היעד שלנו הוא ים המלח” שמעתי אותם מתלחששים. התחלנו להתקדם לכיוון דרום-מזרח ועברנו ליד קרני שומרון. אחיי הגדולים התחילו לשחק טניס במגרשים שליד הבריכה ואני המשכתי להתחבא ולחכות. לאחר כשעה הם החליטו להפסיק כי החשיך. הם הדליקו מנורה ובנו אהלים, התיישבו סביב המדורה והכינו פויקה. אני הכנתי כריך כי היה אסור שיגלו שאני כאן איתם ומתחבא. ישבתי מאחורי שיח וצוטטתי להם. לקח כ-3 שעות עד שהם הלכו לישון ואני ישנתי מאחורי שיח גדול שהיה שם. באמצע הלילה שמעתי יללות תנים רבים והמשכתי לישון (התאמצתי שלא לנחור על מנת שלא יתפסוני אחיי) לפתע התעוררתי לקול צעקות וגיליתי שאחי שישן לפני השיח שבו ישנתי, חטף בומבה בראש מהפנס שנפל לי וגילה שאני כאן ולא בבית. הוא העיר את כל אחיי והם החלו לצעוק עלי: “מה אתה עושה פה?!” “מי הרשה לך לבוא איתנו?!!” “עוף מפה!!!” “לביא מה אתה עוקב אחרינו?!” האח הנבון מכולם אמר “הו לביא החכם כמה טוב שבאת איתנו, בעוד כמה ימים נלחם במחבלים שבים המלח, טוב שבאת בינתיים תתחיל לשרטט על נייר איך נוכל לנצח, תכתוב כמה שיטות”. “טוב” אמרתי, ‘איזה מזל שהם לא הענישו אותי’ חשבתי בליבי, ‘סוף כל סוף אני חשוב’. חזרתי לישון וחלמתי על מלחמה בין חוליית מחבלים לבין תשעה אחים (כמובן שישנתי עם אחיי כי כבר לא הייתי צריך להסתתר). בבוקר בזמן שאחיי חזרו לשחק התחלתי לשרטט על נייר כל מיני שיטות לחימה וגם למדתי בבית הספר על ים המלח וסביבותיו. כתבתי גם שכדאי לקחת כל ענף שמתאים ללפיד שמוצאים בדרך. לאחר כשעתיים חזרנו לצעוד, הדרך הייתה קשה ,אחיי התעייפו מהר מאוד אך אני לא התעייפתי, ולמה? כי הדרך הייתה סלולה, חלקה ובירידה השתמשתי בגלגליות שלקחתי מראש, לאחר כ-שש שעות של צעידה ממושכת אחד מאחיי התעלף ולכן עצרנו, הרמנו לו את הרגליים ושפכנו מים על ראשו. כשהוא התעורר, אכלנו המבורגר ממסעדה סמוכה והמשכנו לצעוד (אני הורדתי את הגלגליות כי הגענו לעליה) אחרי שהתעייפנו, גילינו שכבר זמן לישון. הקמנו אוהלים ושכבנו לישון. בבוקר לאחר כמה שעות הליכה התרגשנו מאוד כי הגוגל מפות של אחד האחים הודיע שאנו רק כ-100 מטרים מים המלח!!!, ממש התרגשנו ונכנסנו עם 18 לפידים למערה ליד ים המלח. המערה היתה חשוכה ואפלה , מצאנו בה מקום מסתור מצוין שבו נוכל לעשות את אחת מתכניותיי הרבות. לפתע מחבל עבר בפתח המערה ואחי הגדול, נתן לו שני אגרופים לפרצוף מחבל נוסף הגיח והשתלטנו גם עליו. לפתע מאחורינו הגיחו כשמונה מחבלים ,הסתכלנו לראות מה קרה ופתאום מהפתח , הגיחו עוד ארבעה מחבלים והבנו שמדובר במנהרת טרור. אחיי הוציאו אקדחים וירו על המחבלים, ברחנו לאוטובוסים וניצלנו.
