יום אחד התפרצה נועה למטבח שמחה ומנפנפת ביד בדף, “אמא אנחנו יוצאות לירושלים
תוכלי לחתום לי?” אמא חתמה ונועה רצה לארגן תיק. לפני כמה חודשים דחו להם טיול
שהולכים אליו כל ילדי כיתות ה בחיפה בעקבות הגשם. למחרת הגיעו הילדות לכיתה, התפללו ויצאו לאוטובוס. בדרך לאחת הבנות לא הייתה בת זוג לשבת לידה. אפילו שהיא לא הייתה חברה טובה
שלה, נועה לא היססה וישר ישבה לידה מאחור בשלישיה עם חברתה. כך עברה הנסיעה. כשהגיעו חיכתה להם המדריכה ליד האוטובוס. אחרי שכולן ירדו, הן הלכו לגן-משחקים ששמו “המפלצת”. אחרי ששיחקו הלכו משם לתחנת הרוח והמדריכה הסבירה מי הוא משה מונטיפיורי ואיך הוא קשור לתחנת הרוח. ולאחר מכן הן הלכו לגבעת התחמושת, הסתובבו והלכו לכנסת ולמוזאון ישראל. אחרי שסיימו את שני הסיורים, הלכו לשוק “מחנה יהודה” והמדריכה אמרה:” יש לכן שעה להסתובב”, וכל הבנות התפזרו. כשהגיעו לאחת החנויות
אחת הבנות לא קנתה כלום. שאלה אותה נועה “מה קרה?” והיא ענתה:” חסרים לי כמה שקלים.”
נועה לא חשבה אפילו דקה ונתנה לה את סכום הכסף והילדה קנתה לה את מה את מה שרצתה. הן הסתובבו עוד קצת בחנויות וחזרו למדריכה והמשיכו לכותל. בדרך המדריכה סיפרה להן על העיר העתיקה,
על החומות והסיפורים. נועה הקשיבה בשתיקה מלאה ודמיינה את הסיפורים בראש.
כשהגיעו לכותל התקרבה נועה לאבניו, נישקה אותו והתפללה, נזכרה במעשים הטובים
שעשתה היום וברב יוסף משאש שהאיר את העולם במעשים הטובים. בדרך הביתה
הרגישה שזה היום הכי טוב שהיה לה בחיים.
