קוראים לי שירה, אני גרה בירושלים, ויש לי חתול.
לחתול קוראים ארתור. ארתור הוא ממש לא סתם חתול הוא “מלך החתולים”.
כל יום לפני שאני הולכת לבית הספר אני לוקחת את ארתור ומטיילת איתו בשכונה ואפילו הכלבים כשרואים את ארתור בורחים ,טוב לא כולם.
יום אחד הגעתי לבית הספר וראיתי את החברות שלי עומדות ליד הלוח ומדברות בהתרגשות. התקרבתי אליהם כדי לשמוע על מה הם מדברות, כשהתקרבתי ראתה אותי מיכל ואמרה: “היי שירה שמעת על התחרות הבית-ספרית”? “לא” אמרתי “על מה מדובר”? מיכל לא הספיקה לענות והמורה נכנסה לכיתה בסבר פנים חמורות. מיהרנו להתיישב במקומות והתחלנו בתפילת הבוקר. אבל ,לא הצלחתי להתרכז בתפילה. על מה מדובר חשבתי לי?
אחרי תפילת הבוקר המורה קמה ואמרה: “אני רוצה להכריז על תחרות הצגות בבית הספר שתתקיים בעוד שבוע לפני כל ההורים והכיתה המנצחת תזכה בפרס ממש שווה טיול לחרמון”. הבנות ממש התרגשו .
התחלקנו לקבוצות של חמש בנות. אני הייתי בקבוצה עם מיכל, אוריה, לאה, ושושנה.מיכל קמה ואמרה: “יש לי רעיון להצגה מסיפור שקראתי. לסיפור קוראים “הכלב והנמר”. הסיפור מספר על איש עשיר שיצא כל יום לטיול ביער עם כלבו. יום אחד הכלב הלך לאיבוד ביער. ופתאום הכלב רואה שנמר מתכוון לטרוף אותו. חושב הכלב מה לעשות? ואז הוא רואה עצמות על האדמה התיישב לידן החזיק עצם בפה ואמר: “זה היה נמר ממש טעים”. והנמר ששומע מסתובב בבהלה ובורח וככה ממשיך הסיפור. כולנו התלהבנו וחשבנו שזה רעיון ממש טוב להצגה. חילקנו תפקידים והתחלנו להתכונן להצגה. מיכל הייתה הכלב. לאה הנמר. שושנה ואוריה היו קרייניות. ואני הייתי האיש העשיר. באמת שלא רציתי אבל העדפתי להיות שחקנית מסתם קריינית.
הגיע יום התחרות קמתי בבוקר מוקדם והלכתי לבית הספר ומרוב התרגשות שכחתי להוציא את ארתור לטיול. ארתור שכנראה ממש כעס עקב אחרי לבית – הספר מבלי שראיתי. בית – הספר היה נראה כמו ביום חג. כל התלמידים הגיעו מחופשים להצגות בשלל תחפושות צבעוניות ובאמת זה היה מרגש. אני והחברות עשינו חזרה אחרונה להצגה וחיכינו שכל ההורים יתיישבו באולם הספורט. המורה באה לאחל לנו בהצלחה. הכיתות הנמוכות היו הראשונים להציג, ובאמת היו הצגות ממש יפות. ואז המנהלת מכריזה בקול: “וההצגה הבאה כיתה ה בנות “הכלב והנמר”. נכנסנו לבמה והתחלנו את ההצגה. ואז בדיוק כשהכלב מחזיק את העצם בפה ואומר: “זה היה נמר ממש טעים” קופץ משום מקום ארתור ותופס את העצם בפה. לאה שהייתה הנמר קפצה בבהלה מהבמה וברחה. כל הקהל פרץ בצחוק מתגלגל ובמחיאות כפיים סוערות ומישהו מהקהל צעק צריך לקרוא להצגה: “החתול והנמר”. לא נחזיק אתכם במתח כמובן שזכינו בהצגה במקום הראשון. אין ספק שארתור “טרף את הקלפים” ואם כל האירוע לא היה מצולם מי היה מאמין לסיפור כזה מהסרטים .
