החתול והעכבר
היה היו חתול ועכבר. החתול שוחח עם העכבר וקבע שמחר יקיימו תחרות ריצה ביניהם. לחתול הייתה תחושה שהוא ינצח. למחרת בבוקר הם נפגשו ויצאו לדרך. התחרות החלה והם התחילו לרוץ. לפתע, באמצע המסלול, ראו גדר. הגדר היוותה מכשול עבור החתול, אך העכבר כן הצליח לעבור אותה. העכבר הגיע לקו הסיום ראשון וניצח בתחרות, “הידד”, הוא צעק בהתלהבות. החתול היה עצוב, התווכח עם העכבר ואמר: “לא ניצחת, הייתה גדר שהיוותה לי מכשול, לא יכולתי לעבור, והרי ברור שעכבר קטן כמוך כן הצליח לעבור בה”. העכבר ענה: “אני ניצחתי! אל תחפש תירוצים לכך שהפסדת”. החתול הסתובב פגוע והתרחק מהאזור. העכבר חשב לעצמו ונזכר בפתגם ממסכת אבות “יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך”, כלומר, הכבוד של חברך (ושל הזולת בכלל) צריך להיות חשוב לך כמו הכבוד שלך, הוא הבין כי היה עליו להתנהג לחתול כמו שהיה רוצה שהחתול יתנהג אליו, ולכן הבין שפגע בחתול, כי באמת היה מכשול בדרך וכדי שהתחרות תהיה הוגנת צריך מסלול ריצה שיהיה מתאים לשניהם. העכבר ניגש לחתול, התנצל בפניו וביקש סליחה. החתול סלח לעכבר והם חזרו להיות חברים טובים. הם החליטו לקבוע מועד חדש לתחרות ריצה, אך לפני זה הלכו לבדוק שהמסלול מתאים לשניהם. והנה, הגיע היום, היום בו קבעו את התחרות. הם עמדו בקו הפתיחה, והתחילו לרוץ. שניהם רצים ומעודדים אחד את השני. והנה הם קרבים לקו הסיום, ממש קרובים אחד לשני. החתול מאיץ את מהירות הריצה שלו ומגיע ראשון לקו הסיום. העכבר מגיע מיד אחריו, מוחא לו כפיים ואומר לו “הידד, כל הכבוד לך חברי היקר”. ומשם שני החברים, החתול והעכבר, הלכו ביחד לחגוג את ניצחונו של החתול ויותר מכך, את החברות הטובה והמפרגנת של שניהם.
